הערות חולין צד-צה

א) צד.

ת"ר לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש "ולא ימלאנו מים מפני שמתעהו" ואם יש שם חבר עיר מותר

לכאורה אם ימלאנו מים ירגיש האבל שהיין מזוג יותר מדאי וא"כ מה הבעיה?

ב) צה.

רש"י ד"ה מצא - משנה היא בטהרות כו'

ועיין בהגהות הגרי"ב דצ"ל מכשירין. אולם לכאורה פשוט שכוונת רש"י לסדר טהרות וכ"כ הרש"ש. ועיין רד"ה נמצא - משנה היא "במסכת" שקלים כו' ודו"ק

ג) צה.

תא שמע מצא בה בשר (אם חי) הלך אחר רוב טבחים ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר וכי תימא הכא נמי בנמצא ביד עובד כוכבים מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר ונחזי אי דעובד כוכבים נקיט ליה אי דישראל נקיט ליה הכא במאי עסקינן בעומד ורואהו

פירש"י מצא בה בשר - משנה היא בטהרות עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה
הלך אחר רוב טבחים - אם רובן ישראל כשר
ואם מבושל - אע"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא עובד כוכבים בשלו
אי עובד כוכבים נקיט ליה - אסור ״דבסתמא הוא בשלו״ אלא ודאי בנמצא מוטל לארץ קאמר וקאמר ״ברוב טבחי ישראל מותר״
בעומד ורואהו - משעה שנפל מיד האדם לשם ובעודו ביד הבעלים לא נאסר ״ואפי' היה עובד כוכבים דהא נמצא ביד עובד כוכבים מותר״

לכאורה מבואר ברש"י ד"ה אי, דדוקא בשר חי המוטל לארץ מותר משא"כ בשר מבושל. ועיין בדו"ח שבאמת תמה ע"ד רש"י. ואולי בבשר חי אף שראה שנפל מעכו"ם מותר ברוב טבחי ישראל, ובבשר מבושל מותר רק במקום שראה שנפל אבל לא ראה ממי נפל. ועיין רד"ה בעומד וצ"ע בכל זה.