שאלה יסודית יש לשאול בלימוד דיני טרפה בהם אנו עוסקים כעת, מה המקור היסודי של הדינים הללו? כלומר ברור שהמושג 'טרפה' הינו בתורה והוא נבדל שם מ'נבלה' אלא שיש לעיין היטב במקור לחילוקים השונים בין שני המצבים כפי שמופיעים במסכתנו

האפשרויות הן:
א: החילוקים נלמדו מהתורה עצמה בדרך כלשהי של דרשת המילה 'טרפה'
גישה זו נעדרת מקורות במסכתנו, אין כמעט דין שניתן לומר עליו 'דרשוהו מקרא פלוני'

ב: מקור הדינים כולם הינו בהלכה למשה מסיני (הלל"מ)
אומנם יש לגישה זו מקור בגמרתנו ביחס למס' מסויים של טרפויות אך אליה וקוץ בה(זה לא מטריף כמובן...), ריבוי המחל' בעצם מס' ההלכות שקיבל משה וגדריהן מאד לא מתאים להלל"מ מה עוד שבדינים רבים מאד רואים במפורש שנחלקו בהם האמוראים מסברתם (מסתברא...)
וכאן המקום לשאול, מה שייך סברא בדיני הלל"מ?!?

ג: המקור הינו המשמעות הפשוטה של המילה 'טרפה' במשמעות של "מסוכנת למות מחמת פציעה", כלומר זה פשט התורה ולא דרשה כלשהי כאשר פרטי הדינים לא נובעים ממקור תורני כלשהו (כהו"א בא' לעיל) אלא מסברת בנ"א ביחס למה מוגדר להיות פצע המוביל למיתה
לגישה זו יש כמה ביסוסים
א- כפי שראינו לעיל נחלקו האמוראים מסברתם במה מטריף ומה לא כאשר שמואל, שהיה רופא, מתבטא בחריפוץ כלפי מה שאמרו לו על רב שכביכול התיר מה שהיה נראה לו כמטריף במילים 'אז הוא לא מבין כלום בטרפות' כלומר לא שרב 'לא קיבל נכון במסורת דין ספציפי זה' אלא 'רב גילה בורות בתחום וממילא כל דבריו בענייני טרפות בטלים' שזו אמירה שמובנת אם השאלה עד כמה האמורא בקיא ברפואה וכלל לא הגיונית אם הדיון הינו 'כמה מדויקות שמועותיו'
וכן נראה בהמשך שהתירו חכמים נטולת רחם ע"ס עדות רופא אע"פ שלהם היה נראה לאסור, ושוב אילו היו דיני טרפות תלויים בהלל"מ ודרשות מה שייך לשאול ברופאים אלא שנראה שיסוד הדינים הינה ההבנה הרפואית של החכמים.
אומנם כעת יש לברר למה הוגדרו חלק מהטרפויות כ'הלל"מ"?
ונ"ל שההסבר הפשוט הינו כזה:
כידוע בכל מקום חיפשו חז"ל מקור בתורה לדין המתברר ורק אם לא הצליחו למצוא שום דרך לקשר הדין לתורה שבכ' קבעו ש'דין זה הלל"מ הוא"
אבל אין זה אומר בהכרח שמקור הדין בהלל"מ אלא רק שלא מצאנו לו מקור ברור אחר
אולם אם נניח שהמקור הראשוני של 'קודקס הטרפויות' של התנאים הראשונים (או אף בעלי הזוגות, ואולי עוד מימי בית ראשון?) היה למשל ספר רפואה יווני או בבלי כלשהו שא' מהם ליקט ממנו או מהנסיון הרפואי שלו מרעיית בהמות את כל הפתולוגיות המסכנות חיים שמצא והפכם ל'בריתא' כלשהי, הרי שנוכל לגלות מקור הדינים ללא הצורך להזדקק לאותו טיעון שהינו תמיד 'מוצא אחרון גרוע' של הלל"מ

וכך ייושבו כל התמיהות אל נכון
כלומר ברור שטרפה זו מסוכנת למות וברור שההגדרה תלויה נטו בהבנה ברפואה וכל שנמצא בדברי חכמים בזה נבע מהבנתם המציאות הרפואית (ולא ראו עצמם עדיפים בזה על רופאי זמנם)