כידוע, ברוב כתבי היד של התלמוד, המשניות לא היו משולבות במהלך דפי הגמרא, אלא הופיעו רק בתחילת כל פרק ופרק. ואילו המדפיסים הם אלו שחילקו את המשניות ושילבו אותם לאורך הפרק במקומות המתאימים להם.
וראו על כך כאן ופה.

אלא שלפנינו, ככל הנראה, דוגמא לא מוצלחת.
המדפיסים שילבו את המשנה לאחר סוגיית הגמרא שעל המשנה:

חולין ל ע"א:
אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא ואף ר''ש בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת דא''ר שמעון בן לקיש מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר {ירמיה ט-ז} חץ שחוט לשונם מרמה דבר מתיב רבי אלעזר ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת אמר ליה ר' ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם

חולין ל ע"ב:
מתני' השוחט ב' ראשין כאחד שחיטתו כשרה שנים אוחזין בסכין ושוחטים אפילו אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו כשרה התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר כשרה היה שוחט והתיז ב' ראשין בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה בד''א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא אפי' באיזמל כשרה:

אך ברי"ף וברא"ש מובאת המשנה (שבעמוד ב, עד המילים "התיז את הראש") במקומה המתאים, לפני דברי רב יהודה (שבעמוד א).



דוגמא נוספת לכך מצאתי במסכת קידושין:

קידושין מ ע"ב:
מתני' כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר {קהלת ד-יב} והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב:
גמ' אמר רבי אלעזר ברבי צדוק למה צדיקים נמשלים בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו כולו עומד במקום טהרה כך הקב''ה מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו העולם הבא שנאמר {איוב ח-ז} והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד ולמה רשעים דומים בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה כך הקב''ה משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה שנאמר {משלי יד-יב} יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות:

מהרש"א ח"א:
...כל זה המשל לא שייך אהך מתני' דהכא אלא אסוגיא דמתני' לעיל דמחלק בין רוב זכיות ובין רוב עונות ומדמה את האדם לאילן...