הגמרא מספרת לפני שרבי יהודה הנשיא נפטר הוא הרים את ידיו ואמר כך:
"בעשר אצבעותיי יגעתי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה"

השאלה היא מדוע היה צריך רבי להרים את ידיו ולנקוט בלשון הזו "בעשר אצבעותי יגעתי בתורה", מה ההקשר בין אצבעות הידיים לעמל התורה? מילא היה אומר שיגעתי על ידי המחשבה בתורה ועל זה הדרך.. אבל לומר בעשר אצבעותי זה שייך לבן אדם עובד: לחקלאי או נגר וכו'..?
(מיותר לציין שאין ההקשר קשור לזה שהוא כתב את התורה שבעל פה על כתב, שהרי ודאי רבי לא כתב בפועל, אלא סופר שהיה שם, שרבי היה מכתיב לו, והסופר היה מעלה על הכתב).

אלא יובן בעזרת השם על פי משל ועוד כמה הבחנות:
מסופר על רב אחד שהיה בקיא בכל חדרי התורה במיוחד בהלכה באופן יוצא מן הכלל, אנשי הקהילה נורא אהבו את חוכמתו והיה עונה להם על כל שאלה שהם רצו, החליטו אנשי הקהילה למנות אותו כרב העיר עליהם, אך יש בעיה קטנה שאותו רב יוצא למועדון, וגם לא מניח תפילין אבל עונה להם על כל שאלותיהם במדויק ובבקיאות גדולה.
האם אפשר למנות כזה איש לרב העיר? שהרי הוא עונה להם על כל שאלותיהם בהלכה אבל מאידך הוא עצמו לא מקיים את מה שהוא מורה, האם זה מהווה בעיה?

כך טענו תלמידיו של אריסטו שהיה פילוסוף והוגה דעות ברמה לא רגילה, והיה ראש על כמעט כל הוגי דעות שהיו לאחריו וכולם הושפעו ממנו. והיה מלמד אותם איך לנהוג בתרבות ובדרך ארץ בצורה בלתי רגילה, אך להפתעת התלמידים אשר ראו אותו אוכל בצורה בלתי הולמת ואפילו ברברית, אשר נדהמו למראה עיניהם, הייתכן שרבם הגדול אשר לימד אותנו מזה תרבות ודרץ ארץ ינהג ככה בעצמו?! והשיב להם אריסטו שאין סתירה ונימוקו עמו: כשדרשתי לכם מזה תרבות ודרך ארץ הייתי בתפקיד, אבל כשאני לא בתפקיד אני לא מחוייב לנהוג כך, כמו שאתם מבינים כשאני מסביר לכם על משולש אתם לא מצפים כשאני אתנהג כמו משולש כלומר זה שאני מסביר זה לא אומר שאני אמור לנהוג כך אלא כשאני בתפקיד אני נוהג כך, אבל כשאני לא בתפקיד אין זה מחייב אותי.

ובאמת טענתו צודקת לגמרי.
אבל התורה היא לא כך, ומדוע?
חז"ל אומרים שהתורה היא לא כמו שאר החכמות, בתורה נאמר "ועשיתם אתם" אל תקרא אותם אלא אתם, שהתורה עושה אתכם כלומר שלימוד התורה צריכה לשנות אותך, ואם התורה לא שינת אותך מהלימוד, לא למדת תורה. אלא זה נקרא שלמדת חכמה.

אם כן נחזור לאותו משל של הרב הבקי אך לא מקיים מצוות, נמצא שאף על פי הבקיאות שלו והוא יכול להיות החכם הכי גדול בתורה, אם נמצא שהלימוד שהוא יודע לא שינה אותו הרי שהוא לא למד תורה אלא חוכמה וברור שאיש כזה לא יכול להיות רב.
וזה ההבדל בין התורה לשאר חוכמות.

אם כן נבין עכשיו מדוע רבי הרים דווקא את עשר אצבעותיו, האצבעות מראות על הפעולות, כמו שאומרים: בעשר אצבעותי בניתי את כל זה, שהרי הידים זה ביטוי לפעולות שעושים, רבי בעצם גילה דעתו ואמר: גלוי וידוע לפנייך שכל התורה שעמלתי הביאה אותי לידי מעשה (שזה ביטוי עשר האצבעות) שהגיע למצב שכל פעולה שהוא עשה הייתה מחושבת ועל פי ההלכה, עד כדי כך שינתה אותו התורה, ויפה דקדק ולא אמר 'עמלתי במחשבה על התורה' - שזה כשאר חכמות שהרי זה לא מורה על דרך התורה כי זה לא מחייב שינוי במעשה כמו התורה, כמו שחז"ל הסבירו.

נמצא שאם התורה שלומדים לא משנה את מידות האדם ואת האופי שלו ואת יראתו, הרי שהוא לא למד תורה אלא החכים בעלמא, כמו שחזל אומרים חמור נושא ספרים, והמון ביטויים.

יסוד חשוב.