העובדה שלימוד הגמרא מתרחש בישיבות בצורה מונוטונית גורמת ללא מעט בני נוער לחוש חוסר חיבור לדבר המופלא הזה • המשפיע הרב מענדל ראטה מציע לעשות זאת אחרת: חמישה היבטים מופלאים שיגרמו לצעירים למצוא טעם אמיתי במסכתות הש"ס • 'הבלוג של המשפיע' מתפלפל בפשטות

קובי הר צבי 07:45 10/12/2017

לפעמים הלב שלי צמא לקצת קדושה, קצת אור, קצת אידישקייט. הניגון מעורר את הלב, אבל מה נותן את המזון לנשמה? בסופו של יום, אין כמו דף גמרא, שמחזיר את החיות לנשמה. לא יודע למה. לא קומזיץ, לא גיטרה, ולא ספר חיזוק. דף גמרא מתוק. איך שר אהרן רזאל: ״אמרו לי סע לאלסקה, קח שם בית לקירוב רחוקים, זה צו השעה, זה מה שהדור צריך - חוויות וריגושים, אמרו לי בוא עם גיטרה, הדלקנו נרות, יושבים ושרים ניגונים. אבל אני קבעתי את מושבי בבית המדרש״. לא, שלא תיטעו. הוא לא באמת עזב את הגיטרה, והוא עדיין שר, מנגן, מלחין ומופיע בכל העולם, אבל הוא מבטא את רגשי ליבו אל דף הגמרא. משהו קדוש, משהו מעבר לשכל ולהגיון, משהו שמזין את הנשמה ועושה לה טוב. לפעמים אני יכול לפתוח גמרא ולהתחיל לבכות כמו ילד. זה קורה לי בדרך כלל אם לא פתחתי דף גמרא כבר זמן גדול מדי. למה הלב בוכה? לא יודע. אולי בגלל מה ש'בעל התניא' אומר באמת, שיש בתורה משהו מאוד אלוקי. הוא אומר שמכיוון שהתורה זהו השכל האלוקי, וזה נכנס אל תוך המוח האנושי, הרי שיש כאן מפגש ענק ומאחד בין האדם לאלוקים, יותר מתפילה שהיא התקרבות ולא התאחדות ממש. אולי זה בגלל זה. לפעמים אני חש שמאחורי כל מילה בגמרא יש דמעה, יש עומק, עומק של אהבה ואחדות. אני לא כל כך יודע איך להסביר את זה.

פעם עשיתי שיר על איזה סוגיה בגמרא, ״מיגו להוציא״. זה היה יום לפני פורים, לפני כמה שנים. פגשתי שם בדברי הגמר: "אמר ר׳ אבא, מתוך שאינו יכול להישבע - משלם". כתוב היכן שהוא ב'תוספות' באיזה מסכתא, שכשחז״ל למדו גמרא, הייתה אש רוחנית גדולה בוערת סביב בית המדרש. הלב שלי יכול לדמיין את זה קצת, לא השכל. אז כשאני פוגש את דברי ר׳ אבא, אני מרגיש שר׳ אבא בכה עד לב השמים ואמר את הדיבור, כי בכל דיבור יש גם עומק אינסופי של חיבור ואחדות. אז בשיר אני שר: "אמר ר׳ אבא, האט ר׳ אבא געוויינט, אוי האט רבי אבא געוויינט (בכה רבי אבא, אוי כמה שהוא בכה), מתוך שאינו יכול להישבע משלם". כשאני שר לפעמים את השיר, אנשים שואלים אותי למה ״בכה ר׳ אבא״, איפה ולמה, האם בגלל שהאדם ההוא יצטרך לשלם כמו שהוא פוסק שם בגמרא? אבל איך הם לא מבינים. הוא בכה בגלל שהוא בכה על כל מילה. כי בכל מילה יש אור, ואור זה אומר אחדות אינסופית, אהבה אינסופית. זה כמו לטבול באהבה ובאור.

השבוע הייתי בהתוועדות י״ט כסליו, יחד עם ידידי ר׳ מרדכי גרנביץ, יוצר מוזיקלי חרדלני״ק עם נפש גדולה, שהעתיק מגוריו מחברון להרצליה, וגר עם שכנים שמצביעים ׳מרצ׳ ותורמים ל׳בצלם׳. שם הוא מפיץ את האור והאהבה שלו לעם ישראל. אז שרנו שירים קצת וסיפרנו סיפורים. סיפרתי שם סיפור שקרה לי לפני הרבה שנים בהיותי בחור צעיר. הלכתי לכותל המערבי בשבת בבוקר, ורציתי להיכנס למתחם הכותל, אך ראיתי שם את השער החשמלי ולא ידעתי אם מותר לעבור שם בשבת. עמד שם חייל יהודי מתוק, לא שומר תורה ומצוות, אולי בן 25, וביקשתי ממנו שייתן לי לעבור בצד. הוא אמר לי שהוא לא יכול לתת לי לעבור שם. אמרתי לו שאני מסתפק אם מותר לי הלכתית. אבל הוא אומר לי שחוקית אסור לו לתת לי לעבור. בסוף הוא אומר לי, תשמע, אתה יכול לעבור דרך ה'באטרק', השוק הערבי הזה בעיר העתיקה. אמרתי לו שאני לא יכול לעבור שם בגלל שמירת עיניים. "מה זו שמירת עיניים?", שואל אותי הבחור. ראיתי בעיניו שהלב שלו רוצה לשמוע משהו. התחלתי להגיד לו את כל מה שזכרתי מהתורה ומחז״ל. כתוב בתורה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳". יהודי צריך להיות קדוש. ליהודי יש געגוע לקדושה, לחיבור עם בורא העולם, ליהודי יש נשמה אלוקית. חכמינו אומרים "קדש עצמך במותר לך", כך זרקתי לו כל מה שזכרתי. אביי, רבא, רב פפא. אבא שלי סיפר לי שאמר לו פעם אחד מגדולי המחזירים בתשובה, שהדיבורים שמקרבים את אחינו לתורה ומצוות הם לא התשובות לשאלות שהם שואלים, אלא הדיבורים של חז״ל שהם אומרים תוך כדי, שזה חודר לנשמתם ומביא להם איזו תחושה של קדושה, וזה מושך אותם חזרה אל חיק היהדות.