במשנה הראשונה ראינו שחטאת והפסח שונים משאר קרבנות, שהם נפסלים אם שחטן שלא לשמה. ומה הכוונה שלא לשמה? שהחליף והתכוון לקרבן אחר ולמשל: עולה לשם שלמים, כשר ולא עלו לשם חובה, חטאת לשם עולה, פסולה לגמרי ונשרפת.

מאידך למדנו את דברי רב בדף ג' ע"א שאם שחט חטאת לשם חולין, מכיוון שאינה מינה אינה מחריבה והקרבן כשר.

שאלתי היא: מה יהיה הדין במקרה ביניים, האדם חשב או לשיטת תוספות, אמר בפה:
"הריני שוחט קרבן זה שלא לשמו". ולא המשיך לומר לשם מה הוא כן שוחט. לא ניסה להחליף את קדושת החטאת לקדושה אחרת של קרבן אחר מה שהיה פוסל בודאי, וכמו כן לא אמר לשם חולין, שלא פוסל.
לא אמר כלום. כל רצונו הוא שזה לא יהיה לשם חטאת.
מה יהיה הדין במקרה כזה?