ראה המאמר בחלון המאמרים.
רצוני להעיר שקיימות וידועות כיום תסמונות תורשתיות רבות, הגורמות לתמותה, בין אם בגיל הינקות, בין אם בגילאים מתקדמים יותר, ילדות, נערות או בגיל מבוגר או אף בגיל מבוגר מאד. בחלקן ניתן לטפל תרופתית או כירורגית ובחלקן לא. מניעה שלהן אינה אפשרית באופן ישיר כלומר בד"כ לא ניתן לרפא מהמחלה את הנשא עצמו אלא רק לבצע גילוי מוקדם של ביציות מופרות נשאיות ולברור את שאינן נשאיות ולבצע הפריה מלאכותית, כלומר עקיפה של הצורך בביאה לשם הפריה.
למשל: לאחרונה בכנסים על סרטן השד עלתה לדיון בעיית הגילוי המוקדם של נשאות תורשתית של גנים המעלים מאד את הסיכון לתהליכים אלו בגיל צעיר. כולל בעיית הטיפול המונע וכולל בעיית גילוי עובדת הנשאות בעת שידוכין.
כלומר אנשים נרתעים - גם מעבר לפסול נישואין הלכי - מלהשתדך עם בעלי תורשה לקויה למיניה, ואין כמובן פוצה פה ומצפצף, להיפך, מנסים כיום למצוא פתרונות שונים, כולל ניסיונות לתיקון גנטי ברמת התא. חלק מהפתרונות הם כמובן באמצעות פונדקאות כלומר הפריה מלאכותית ובלי ביאה.
ברם מעבר לעצם ההשוואה בין 'פסול' רפואי לעניין פסול הממזרות החמור וטיהור ממזרים, צ"ע לענ"ד מבחינת פשט הכתוב, כאשר כתוב בתורה 'לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה' עד עולם', האם 'עד עולם' הכוונה באמת לתמיד או אולי לכל ימי חייו, ואזי המטרה היא שבני זוג שביצעו ביאה אסורה חמורה, לא יוכלו להביא ילד מביאה כזו, ואם בכל זאת הביאו, הרי שהנולד מביאה זו לא יוכל להביא צאצא ( שהרי ה'עונש' 'עד עולם' אינו עונש את החוטאים עצמם אלא בעיקר את צאצאיהם ) , ולכן בדרך שאינה בביאה טבעית אין מניעה לעקוף את הפסול, ממש כמו בפסול רפואי תורשתי.