נח.

א. ארבע קבין מוח. ברש"י דהיינו בחורבן בית ראשון. פשוט שמקורו משום שהביאו על זה בסמוך את המקרא של בת בבל השדודה.

ב. מאי קראה בת בבל וכו'. היינו ראיה מקרא שהיה דבר כזה של ניפוץ עוללים אל הסלע, ומסתמא היינו ראשם, ואז הדרך שניתז המוח, אבל שהיה זה בכמות של ד' קבין או ט' ודאי היתה מסורת בידם.

ג. מסולאים. בגמרא משמע דסלקא דעתן לפרש מסולאים, מחופים. ולכאורה לא מצינו שרש כזה. ומסתבר שגם להס"ד מסולאים היינו משובחים, אלא דס"ד בפשטות דהם משובחים בפז על ידי שמתקשטים בו ויופיים משתבח על ידי זה.

ד. מובטחני בו שיהא מורה הוראה בישראל. ידוע כמה פירושים על ידי רבותינו מה כל כך רבותא שידע לסיים פסוק בנביא. ואף בבית האסורים, ואף שכלול בזה צידוק הדין, מ"מ אין זה מחייב לכאורה שיהא גדול בהוראה.

ה. כל ממון שפוסקים. ראה תוס' ב' תירוצים אי היה מותר בגלל חשש קטלא או משום שמופלג בחכמה. וידוע שמהר"ם מרוטנבורג לא הסכים שיפדוהו יתר על דמיו כי חשש שב' התירוצים חולקים זה על זה לדינא, וחשש קטלא לא היה במקרה שלו, ולכן אף שמצד מופלג בחכמה היה מותר לפדותו, (מק"ו מרי"ש שהיה זה רק ביטחון בעתידו, ומהר"ם היה כבר אז גדול הדור), לא הסכים. ובילה שנים ארוכות בכלאו עד שנסתלק שם. (בכל זאת יש בידינו ב' קבצים גדולים של שו"ת מהר"ם בר ברוך, ועוד תשובות רבות, בתוך תשובות מיימוניות, הנדפסות בסוף ספרי הרמב"ם כנספח להגהות מיימוניות, ובטח כתב עוד עשרות או מאות תשובות, ורובם כתבם שם במגדל כלאו, כמו שכתוב כמעט בכל תשובה שלו. מלבד דבריו המובאים לאלפים אצל ג' תלמידיו המובהקים שמימיהם אנו שותים, הלא הם הרא"ש והמרדכי והגהות מיימוניות).

ו. ועליהן קונן ירמיה על אלה אני בוכיה וכו'. לא נתברר היאך רמוז במקרא זה האי עובדא דבן ובת רי"ש. ובסמוך בעובדי דצפנת ודשוליא דנגרי המקראות קשורים מאד לפי תוכנם.

נח:

ז. וכגון זה טוענים ליורש. רש"י פירש שהיורש או הלוקח השני הם שאכלו שני חזקה. וצ"ב דהרי רב ששת מפרש כך את הברייתא שנאמר בה להדיא אכלה ג"ש ומכרה, כלומר דלוקח ראשון אכלה. וגם צ"ב מדוע ראה רש"י צורך לפרש כך. ואכמ"ל בענין זה.

ח. גידול בר רעילאי. כתב רש"י כך שמו. בנותן ענין לציין שגם לעיל (לד.) נזכר גידול בר רעילאי, וגם שם יש ד"ה של רש"י שרק מעתיק אותו כמות שהוא, אולי כדי שנדע שאכן כך הכתיב הנכון למרות איזה קושי שיש בזה. ולא נתברר מה כל כך זר בשם זה.