המאמרים המופיעים בחלון המאמרים מטעם 'דקדוקי סופרים' ומשמו של האדמו"ר מטאלנא. אינני יודע מי הכותב, אך אני מעריך שאינו בקי בפסיכולוגיה ואנתרופולוגיה ( וכדי להתיחס נכון לתיאור שם אכן צריך להבין בתחום, ולכן כדאי לבקש חוו"ד של מומחה בתחום רפואת הנפש לתיאור )...
לענ"ד, ואם איני טועה כבר כתבתי על כך באחד האשכולות בעבר אף כי אינני זוכר מה ומתי, זהו מקרה ממש קלסי של התנהגות פוסט טראומתית ( PTSD ), עם ביטויים של ניסיון התמודדות סומטי ( ביטוי התנהגותי גופני לדחק נפשי ) לאיום קיומי נפשי.
בנותיו של רב נחמן חוו הן חבלה נפשית קשה ( שבי ואונס נשנה ) וכנראה גם איומי חטיפה ואולי גם דיכוי מגדרי מסוגים שונים עוד לפני ואולי גם אחרי חטיפתן ושחרורן.
הבחישה במים חמים מאד, מבטאת באופן גופני את התגובה ה'אומרת' ש: אני מצליחה להיכנס למצב המאיים ולמרות נוראותו אינני נפגעת באמת אלא רק מבחינה חיצונית, בפנים נשארתי שלימה ובחיים וגם יצאתי בשלום.
כדי לעשות זאת צריך ממש נס או 'כישוף'.
למי שעומד מהצד והוא 'קצת' מנותק רגשית ( כמו רב עיליש ), זה עלול להיראות כ'כישוף'. אנו היודעים על מנגנוני ההתמודדות הנפשיים האנושיים השונים מבינים שכך אנשים מתמודדים עם איומים על חייהם במצבי קיצון.
לענ"ד, בחישת הקדירה אינה מעידה על כך שהן היו צדיקות או רשעיות בגלל המאורעות. הן פשוט ניסו להתמודד עם מצבן וזו היתה תגובתן. עלינו לנסות להבינן בסניגוריה ולא אחרת... ומי שחושב שהוא היה מתמודד טוב יותר במצב כזה - שיקום...
לעצם האפשרות לבחוש בקדירה 'רותחת' זה בסך הכל דומה להליכה על אש והדבר בהחלט אפשרי אפילו בלי להיכוות. המנגנון הוא כנראה בחישה מהירה וקצרה הוצאת היד וחוזר חלילה, וזה לא נס או כישוף כלל אלא רק נראה כך.
לגבי הבנתו של רב עיליש בשפת העופות אני סבור כמו האדמו"ר שמדובר בדמיונו הפורה של רב עיליש אשר למזלו התגשם ( אולי בזכות צדקותו ) לטובה. נדמה לי שבפעם הקודמת שכתבתי ציינתי את הדמיון בין קול גרגור היונה הנמשע כ'גר גר' לצליל של 'בר' - ח, מה שגרם לרב עיליש 'לשמוע' בקולה 'עיליש ברח' וכן את קול קריאת העורב 'רע - רע' כדומה ג"כ אם כי צרחני ולא נעים לאותן מלים 'ב- ר - ח'. שפת העופות אינה שפה אנושית אלא צירופי קולות וצלילים המבטאים מצבים שונים של העופות כקריאות מצוקה, התגודדות וכדו' ואין לה משמעות מילולית כשפת בני האדם וממילא אין כזה דבר להבין את שפת העופות.