"...דההוא דאמר להוא: אי לא אתינא עד תלתין יומא, להווי גיטא. אתא ופסקא מברא. אמר להו: חזו דאתאי! חזו דאתאי! ואמר שמואל: לא שמיה מתיא".

כמדומני שמעשה זה הובא עוד קודם לכן במסכת "גיטין" וא ולי גם במקומות אחרים בש"ס. בכל מקרה הרקע למעשה לא מובא בשום מקום.

השאלה היא: האם מדובר כאן במי שנסע למדינת הים ולא רצה להשאיר את אשתו עגונה, אם לא יחזור? אם כן, מדוע הורה שמואל ש"לא שמיה מתיא"? הרי פשיטא שלא הייתה כוונתו לגרש אותה באמת אלא רק רצה למנוע מאשתו שתישאר עגונה במקרה שלא יחזור מסיבה כלשהי ולא ייצור קשר עמה. מאידך גיסא אם נניח באמת התכוון לגרש אותה, אלא שלפני כן רצה לפוש מעט באילת, וזה שביקש להמתין 30 יום עד מתן הגט, "לצעוריה נפשא" רצה ולכן מובנים דברי שמואל ש"לא שמיה מתיא", כי באמת הוא לא שב אליה ממש וקריאתו: "חזו כי אתאי!" לא הייתה אלא להוסיף על צערה ולעכב את גיטה עוד.