חשבתי, שכיוון שהלכות ליווי אורחים נלמדים בגמרא מפרשת סוטה (וכי עלתה על דעתינו וכו' אלא שלא פטרנוהו בלא לוויה) ופרשת סוטה אינה מתקיימת אלא בעת היות הסנהדרין, ובעת שבתם במקומה בלשכת הגזית ("זקניך ושופטיך" - המיוחדים שבשופטיך"), הרי שהטור - ובעקבותיו השו"ע - לא הביאו ולא פסקו הלכות בשבת ישראל קוממיות בארצו. אלא רק ההלכות הנוהגות בזמן הגלות.

אלא שהגמרא מביאה גם אמוראים שנהגו מצוות ליווי באורחים, ובזמנם וודאי לא ישבה סנהדרין. התשובה - הרי שם נאמר שתלמיד מלווה לרבו בלי שיעור, וזה וודאי לא מעיקר הדין, אלא רק מדין כבוד.

הרמב"ם, שמביא גם ההלכות הנוהגות בשבת ישראל בארצו, מביא גם מביא הלכות ליווי אורחים, בהלכות אבל, פרק י"ד הלכות ב' וג'.

מה דעתכם?