מ.

ואפילו הכי לא איתותב דעתיה. כך לשון הגמרא לאחר שמספרת שרחב"א חלשה דעתיה משום רבי אבהו, ור"א עשה כל מה שיכול היה לעשות כדי לפייסו, שאמר לו המשל וליווהו, ובכל זאת לא נתיישבה דעתו. ולכאורה צ"ב תינח תחילת המעשה מלמדנו על ענותו של ר"א שזה הנושא, ויש ללמוד מכך, או שמלמדת גם כמה יש להשתדל להניח דעת של אדם שחלשה. אבל מה יתן ומה יוסיף לנו אם בסופו של דבר נחה דעתו של רחב"א או לא.

וכמדומה שרצו בזה ללמדנו כמה יש להשתדל שלא להחליש דעתו של אדם, ולא יסמוך על כך שיוכל אח"כ לפייסו, שהרי ראינו שלפעמים כל המאמצים שבעולם אינן מניחים את הדעת, ומזה כדאי ללמוד כמה כדאי להשתדל שמלכתחילה זה לא יקרה.


בזמן ששליח ציבור אומר מודים העם מה הם אומרים. בכל התפילה לא הוקשה להם כן, משמע שלבקשה אפשר למנות שליח שיבקש עבור כולם, אבל להודאה צריך כל אחד להודות בעצמו.

היות שבערב חנוכה אנו, יש לרמז כאן מה שאמרו על השאלה הידועה מדוע בברכת מעין ג', יש הזכרה לשבת ויו"ט ור"ח לא לחנוכה ופורים. וכבר נאמרו בזה דברים רבים. העולם אומר בדרך הלצה, שמכאן שתודה אי אפשר לקצר.

אגב. גם הביטוי הנאמר כאן "לחצרות קדשך" הוא ביטוי מעניין ונדיר שנאמר גם בעל הניסים דחנוכה.