מצרף הסבר מעניין של הרש"ר הירש לקביעה ההלכתית המופיעה בדף שאם הבעל או האישה בעלי מום גופני אין משקים את האישה.

רש"ר הירש במדבר פרק ה:

אם נסכם עתה את כל הדינים האלה, הרי נראה, שאין מחטטים כאן בדברים שבצנעה ואין בולשים את סתר יחסי האישות; אלא יש כאן דברים גלויים - בחלקם חיצוניים גרידא - המביאים לידי התרת קשר הנישואים; שהרי האשה נתנה עילה מוצדקת לחשד - על ידי קינוי וסתירה. וגם שאר הדינים שנתבארו כאן ניתנים להסברה. בארוסה ובשומרת יבם רק נקשר הקשר האישי שיביא לידי נישואים; אך האשה עדיין לא עברה לבית הבעל; ואילו באיילונית ועקרה לא תושג אחת המטרות העיקריות של הנישואים; ולפיכך די בקינוי וסתירה כדי למנוע את השלמת הנישואים (במקרה הראשון), או כדי להתיר את קשר הנישואים (במקרה שני). שהרי בלאו הכי ניאוף של ארוסה ראוי לעונש חמור יותר מאשר ניאוף של נשואה (ראה פי' דברים כב, יג ואילך). אולם ניתן להסביר גם את ההתחשבות בשלמות הגופנית של שני בני הזוג. מום גופני מביא לידי תלות בעזרת הזולת; חוסר העצמאות של זה או של זו עשוי להעמיק את האהבה בין בני זוג בעלי אופי מוסרי; אך הוא עלול גם להביא לידי קלות דעת. אם הביאה האשה לידי קינוי בנסיבות אלה - על ידי סטייה מדרכי צניעות - ואף על פי כן הראתה על ידי סתירה שהיא מתעלמת מאותה אתראה, הרי התנהגות זו בנסיבות אלה היא סימן לקלות דעת יתירה; ושוב אין זה ראוי להמשיך את קשר הנישואים.