הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פ"כ ה"ח) מביא את דברי הגמרא
כי רבים חללים הפילה - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה.
ועצומים כל הרוגיה - זה שהגיע להוראה ואינו מורה, והוא שיהיה הדור צריך לו, אבל אם ידע שיש לשם ראוי להוראה ומנע עצמו מן ההוראה הרי זה משובח.
הגמרא אומרת דברים קשים על מי שיכול להורות והדור צריך לו ואינו מורה. אמנם אדם צריך, כמובן, לבדוק אם הוא מתאים לתפקיד ואם הדור זקוק לאנשים כמותו - אך בדיקה זו צריכה להיעשות מתוך תודעה של אחריות ושל שליחות, ולא מתוך ענווה יתרה שאינה במקומה. כיוצא בדבר צריך אדם גם לבחון את עצמו ביחס לאחרים - האם אין מי ש"ראוי להוראה" יותר ממנו - אך אם אין אחרים שמתאימים יותר, אל לו לברוח מן האחריות בטענה שאינו מתאים דיו; ואם בכל זאת השתכנע שאינו מתאים - יכשיר עצמו לכך.
הגר"א בגאונותו העצומה מצא לכך גם רמז מתוך עשרת הדיברות.
כידוע ישנם הבדלים בטעמים , בפיסוק וגם בניקוד.
מתחת לאות צ בלא תרצח מופיע בטעם עליון בקמץ ובתחתון בפתח , היינו גם מי שקומץ פיו ומונע מללמד אחרים כאשר ראוי לכך וגם מי שפותח את פיו למרות שלא הגיע למדרגה זאת , שניהם בכלל שופכי דמים ושניהם בכלל לא תרצח , האחד כמו "נפל" (הפילה) טרם זמנו והאחר "עוצם"(עצומים) עצמו מללמד.