שתינוק ישראל יינק מנכריה - בתנאים מסויימים ושאינם קשורים לכשרות חלבה, אך עדיף שלא. כך מובא במקורות שבהמשך.

ומה שלא יָנַק משה מנכריה הוא כמאמר הגמרא ופירוש רש"י "פֶּה שעתיד לדבר עם השכינה..." לא יינק חלב שיש בו טעם של מאכלות טמאים. הדיוק ברש"י ברור: החלב עצמו אין בו שייכות טומאה ממש אלא רק טעם המאכלות שאכלה.
לענ"ד אפשר גם להביא את הגמרא ביומא לט. האומרת: "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת ליבו של אדם", ולומדים: בכל עבירה שאדם עובר נחסמת יכולתו השכלית להפנים דברי תורה וחכמה אך במיוחד משפיעה עבירה של אכילת שרצים שנאמר: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת-נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל-הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם" – אל תקרי וְנִטְמֵתֶ֖ם אלא וְנִטַּמְטֶם - היינו שהלב נעשה מטומטם – קהה וחסר כושר לתפיסה שכלית נכונה. (יסוד הדרשה הוא במילה וְנִטְמֵתֶ֖ם הכתובה ללא האות אל"ף ואת האות תי"ו ניתן להחליף באות טי"ת).

קטעי מקורות:
חשוקי חמד עבודה זרה דף כו עמוד א
שאלה. נאמר ברמ"א (יו"ד סימן פא ס"ז) חלב מצרית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו חלב המצרית אם אפשר בישראלית דחלב עובדת כוכבים מטמטם הלב, ומוליד לו טבע רע [כ"כ הר"ן פרק אין מעמידין בשם הרשב"א]. וכן התינוק בעצמו, לא יאכל דברים אסורים כי כל זה מזיק לו בזקנותו. ופירש הש"ך (שם ס"ק כו) כלומר אף על פי שקטן באוכל דברים אסורים מדרבנן אין אביו מצווה להפרישו... היינו מדינא, אבל מכל מקום יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו, שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע.

לבוש יורה דעה סימן קנד
וכן לא תינק נכרית לבן ישראל ואפילו אחרים עומדים על גבה, שבקל תוכל להמיתו בעת ההנקה. במה דברים אמורים שאסורה בבית המיילדת או בבית המינקת גויה, אבל בביתו של ישראל מותר בין ליילד בין להניק אם אחרים עומדים על גבה או יוצאים ונכנסים שם דמרתתא ולא תעשה, והוא שלא תניחנו עמה לבדה בלילה להניק אפילו בבית ישראל, דבלילה לא מירתתא.

לענין החשש לפגיעה בתינוק ישראל ע"י המינקת הגויה מובא
בשו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן יט: " וכה"ג כ' הריטב"א ע"ז (כו) בענין מינקת גויה. שי"א שבזה"ז ליכא חששא דשפיכות דמים, הואיל ואימת מלכות עליהן"