רבי עקיבא איגר דרשה ב (עמוד קמ"א), מובא בליקוטים על התורה

"בכתוב (תהלים נ') "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלוקים" והמכוון כי מי שמקבל טובה מזולתו ואינו מכיר את הטובה ואינו נותן לו הודיה על כך, אין לו לצפות שיחזור המטיב להיטיב עמו פעם אחר פעם, אחרי שרואה שאין מחשיב טובה לכלום, אבל אם מראה שמכיר טובתו ונותן לו שבח והודיה זה גורם לחזור ולהיטיב עמו כמה פעמים. ... ולזה אמר "זובח תודה" כי קרבן תודה בא על נס שניצול מאיזה צרה מקריב תודה שזה זבח והודיה להש"י, ואמר "זובח תודה יכבדנני" ובזה "שם דרך אראנו בישע אלוקים" שעל-ידי זה אחזור ואראנו גם לעתיד בישע אלוקים. ולזה אחי שע"י שאנחנו מראים שמכירים אנחנו בטובת המלך... ומחשיבים את טובתו בשבח והודיה, נוכל לצפות שעוד יהיה יד המלך נטויה עלינו בכל עת להרבות חסדים עמנו לטוב לנו".