כרופא שעבד זמן רב במחלקה גריאטרית, אני יכול להעיד על מקרים לא מעטים שראיתי, של קשישים ששכבו זמן רב בלי תנועה ופיתחו פצעי לחץ. ברם פצעי לחץ מתחילים כידוע באיסכמיה של הרקמה התת עורית, כלומר כתוצאה מהלחץ המתמשך נחסמת אספקת הדם והחמצן לאיזור והוא מתחיל לעבור נמק. רק בשלב מאוחר יותר ובעקבות שפשוף וכדומה ייפצע העור או יעבור גם הוא נמק וייווצר נמק כללי של האיבר. פצעי הלחץ שכיחים כמובן באתרים מסויימים יותר מאחרים בשל תנוחות השכיבה האופייניות, בעיקר בירכיים ובישבן, ובעקבים עוד יותר בשל קיומה של אי ספיקת ורידים כרונית הקיימת בשכיחות גבוהה בקשישים. תחילה נראה הדבר כהתנפחות נוזלית תת עורית ורק אח"כ נוצר פצע נמקי. אפשר שנמק זה שהיה שכיח גם בימי חז"ל הוא הסיבה לכך שלא החשיבו אותו כ'רקב הנוצר מהמת' אלא כ'רקב מחיים' ולכן אינו מטמא, וצ"ע !