בעקבות דברים שהערתי עליהם בשיעור אמש אני מבקש להבהיר ולחדד:
הלכה למשה מסיני היא הלכה פסוקה ומוחלטת. אי אפשר לערער או לחלוק עליה.
גזירה שווה היא אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אבל אין אדם דן ג"ש אלא אם כן קיבלה מרבותיו. האם ניתן לומר שגזירה שווה היא הלכה למשה מסיני? אולי תיאורטית. רק לא נומר כך משום שמי שלא קיבל אותה מרבותיו וחולק על חברו, יתכן שההלכה תהיה דווקא כמותו.
ידועה הברייתא "מעשה בתנורו של עכנאי" במסכת "בבא מציעא" שבה חלקו חכמים על רבי אליעזר ולא הסכימו בשום אופן לקבל את דעתו למרות שהוכיח להם מאמת המים, מקירו בית המדרש ואפילו מבת-קול. מדוע? שכבר נכתב בתורה "אחרי רבים להטות". ע"פ הגמרא היה הקב"ה יושב ושוחק באותה שעה ואומר: נצחוני בניי! נצחוני בניי!
אם כן, הלכה למשה מסיני היא מה שקיבלנו במסורת ללא עוררין. מה שאפשר ללמוד מי"ג מידות אף הוא הלכה למשה מסיני אבל לא הדין הוא ההלכה למשה מסיני אלא אופן קבלת ההכרעה.