בדף היום מובאת מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר בנוגע לרוצח בשגגה עוור.
מחלוקת בהסבר הכתוב בתורה. בד"כ מבררת הגמרא את הסברי החולקים בנוגע לכל מילה בכתוב ואילו כאן לא ( לא שואלים מה לומד רבי יהודה לגבי 'בבלי דעת' ).
לכאורה בסברא פשוטה בעל ביתית, יש בעוור צד לכאן וצד לכאן, כי עוור פחות 'יודע' ממי שרואה מה קורה בסביבתו ולכן קרוב יותר לאנוס, ומאידך ודווקא משום כך, מצפים ממנו שייזהר יותר כשהוא עלול לגרום נזק בסביבתו מפני שאינו רואה. לא ברור אפוא מדוע הגמרא אינה מבררת את מחלוקתם 'עד הסוף', הן לגבי הסבר הכתוב והן בסברא, ואשמח לקרוא אם יש הסבר מעמיק בזה.