הר"ן:
אי הכי ר' טרפון אמאי ציער נפשיה. ... מיהו דוקא בכי האי גוונא הוא דאסור משום דההוא גברא עדיין היה חושדו ולכבוד תורתו הוא שהניחו אבל ודאי לפטור עצמו בכבוד תורה במה שאינו חייב בו שרי כדאמרינן לקמן שרי ליה לצורבא מדרבנן למימר לא יהיבנא כרגא ושרי ליה נמי למימר שרו לי תיגראי ברישא שכיוצא בדברים הללו זכתה תורה לתלמידי חכמים כשם שזכתה לכהנים וללוים תרומות ומעשרות.

לדברי הר"ן אסור להנות מכבוד תורתו כשיש מי שחושד בו בטעות כדי לגרום להסרת החשד (ובכך להנצל מתשלום מיותר), אבל מותר להשתמש בכבוד התורה כדי לקבל פטור מתשלום של דבר שפטור מלשלמו לכבוד תורתו.

לצערי אינני מבין מה החילוק (ואודה מאד למי שיאיר עיני בדעת הר"ן)

אומנם לענ"ד יש לחלק בדומה לחילוק שהציעו ה"משרת משה" ו"זיו משנה" (בקובץ המצ"ב) שאסור לדרוש מהציבור שום דבר (חדש) לכבוד תורתו, אבל מותר לקבל דבר שהוסכם כבר על הציבור לתת לכבוד התורה.

לפי הנ"ל, אם הנתינה של הציבור נעשית בגלל העובדה שמכבדים התורה ולומדיה הרי שממילא אין זילזול לתורה בכך שמקבלים כבוד זה, ואף יש מעלה בכך שהציבור מכבדם.
אולם אם יבואו ת"ח לציבור ויטענו שבגלל תורתם מגיע להם יחס מועדף על מה שהיה מקבל אדם רגיל ודורשים זאת בגלל תורתם יש בכך פגיעה חמורה בכבוד התורה.
במקרה שלנו- סתם אדם שנכנס לשדה ואוכל ממנו מגיע לו מכות (כגנב) אבל ר"ט גרם לכך שינצל בצורה שנראתה כ"לת"ח מותר לגנוב" ובכך אכן היה ביזוי לכבוד התורה וניצול של כבוד זה ל"הלבנת מעשה פגום".