"המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול"

הדבר מתמיה, מדוע חכמים לא מנעו את אפשרות המחילה, שהרי הקונה שטר חוב נמצא מפסיד! - וכך התקשינו היום בשיעור דף יומי אונליין.

[אמנם אם פקח הוא אז "מקרקש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה", אך מדוע לא חשו למי שאינו פקח?
ואף אם תאמר שלמאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא - מה יאמרו החולקים על כך (מאן דלא דאין וכו')? ומה יאמר רבינו יצחק שבתוס' הסובר דלא מיחייבא מדינא דגרמי אלא דמים שנתנו לה על כתובתה ולא כל הכתובה?]