שאלה שנשאלתי אתמול ע"י אליצפן לאחר סיום שיעור הדף היומי אונליין:

בסוגיה מובאות 5 תקנות של אושא:
1. אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים.
2. אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש: באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם.
3. א''ר אילעא: באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.
4. אמר רב יצחק: באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו.
5. אמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות.

השאלה היתה - מה הרקע לתקנות הללו? האם ניתן לתלות אותם בעקבות מצב כלכלי קשה וכדומה?
הפניתי את השואל למקור הזה בו מובאת ההשערה הבאה שאכן תולה זאת במצב כלכלי קשה:
החידוש ב"תקנות אושא" הוא בריכוזן הגדול בפרק זמן קצר יחסית . קביעת התקנות היא ביטוי לתחושת האחריות של המנהיגות המבקשת להתחזק לאחר החורבן ולגבש את החברה על מצע משותף . אחרי מרד בר כוכבא נוצרו קהילות חדשות וגובשו סדרי חיים . שאלות יסוד במבנה הקהילה היהודית צפו ועלו בעקבות המצב הכלכלי הקשה שאחרי גזירות אדריאנוס...

(אגב, לאור זאת, אולי מתחזקת עוד יותר הצעתו של המהרש"א בח"א בנוגע לתקנה מספר 4, ודלא כרש"י - ע"ש)

יש להעיר, שאולי אין הכרח ללכת בגישה זו - שתקנות חז"ל נובעות מגורמים שונים (מצב כלכלי וכו') - אלא אולי התקנות הן "טהורות" ולא קשורות למציאות המתחדשת והמאלצת, ודומני שכך מקובלנו בבית המדרש לטעון.

אציין גם, שלפי הירושלמי (מובא בגליון הש"ס על אתר) - התקנות הם לא של אושא, אלא כך היתה הלכה ושכחוה וחזרו השניים והסכימו ע"ד הראשונים.