שתי שאלות שאשמח לקרוא הסבר להן :
א. אם כ"כ 'רצה' הקב"ה שיקים אדם שם לאחיו שמת בלי בנים, מדוע צוה שאם תחילה סרב האח ליבם את אשת המת, לא יוכל עוד לחזור בו, הרי אם נניח שהיום חלץ כי לא השיב אל ליבו גודל העניין אך מחר יחזור בו, מדוע לא רצה הקב"ה שייבם עוד, וזה דומה מאד למעפילים לא"י שאמנם בשעתם נאסר להם לעלות לאחר שסרבו לעלות לארץ, ובאמת קשה, מדוע לא ניתנת עוד הזדמנות לאדם לחזור בו כשסו"ס משיב אל ליבו שחטא מאד, הרי בסתם עבירה יכול אדם לשוב גם אלף פעמים, מה ההבדל, ועוד, שחליצה אינה חטא בלתי הפיך ( לכאורה, וזה מה שאני מבקש לשאול, מדוע היא בלתי הפיכה ), מדוע לחיובים שונים יש אחריהם איסור, וגם תיקון, כמו לקרבן פסח שחובה לאוכלו עד בקר ואח"כ איסור נותר, אבל יש תיקון ע"י באש תשרפו. מדוע לאחר חליצה לא נתנה התורה הזדמנות שניה לתיקון, אם עדיין לא נישאה האשה לחוץ, אם כ"כ חשוב להקים שם לאח המת ? האם גזירה היא או שיש לכך טעם הגיוני ?
ב. מה דינו של יבום שבו אדם בא אל יבמתו אבל חושב שהיא אחרת, האם קיים יבום או שהוא כחורש בשדה הגר שמת בלי צאצאים, וחושב ששדה אדם אחר הוא, שאינו זוכה בשדה ?
ולהזכיר שלכאורה זהו המקרה של יהודה ותמר, שיהודה חשבה לזונה סתם,או שמא האם הדין שונה, שכן אפשר שיהודה בא אל תמר במחשבה שהיא אמנם 'זונה', אבל הוא חשב שהוא היה רוצה להיות עם תמר, והיות שמתברר שבאמת היא תמר הרי שאליה התכוון ( ודומה הדבר שלמי שחורש בשדה גר וחושב שאינו שדה הגר המסויים הזה, אבל היה רוצה לחרוש בשדהו, ומתברר שהוא באמת חורש בשדהו [ מסובך, מה לעשות...] ) ?