רש"י כאן:
משנת רבי אליעזר ב''י קב ונקי. קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא]: ונקי. בכל מקום שנזכר הלכה כמותו:
כאן זה המקור למאמר זה כפי שרש"י מציין זאת בעירובין מיקום מדויק בפרק החולץ בסופיא, על כן רש"י מגדיר ומפרט את ענין שהלכה כמותו הן במשנה והן בברייתא , מה גם שבמסכת יבמות עצמה מוזכר עניין זה עוד פעמיים בדף ס' בענין משנה (אגב רש"י לא מפרש שם שוב) ובדף לז שנאמר שהלכה כמותו זה בברייתא ושם רש"י מזכיר את ענין משנת ראב"י קב ונקי.

עירובין סב:
קיימא לן. ביבמות פ' החולץ בסופיה (דף מט:) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר במקומות מועטין מוזכר במשנה אבל נקי הוא. דהלכה כמותו בכל מקום והכא אמר שמואל דהלכה כמותו ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא:
רש"י כותב כאן"אבל" נקי מהו אבל זה ? מאחר שהגמרא אומרת שיש נהגו כמו ראב"י ולאו דווקא מפני שהלכה כמותו ולהיפך יכול להיות שנהגו כך מפני שמוזכר במקומות מועטין, על כן ציין רש"י אבל נקי שלא רק שהוזכר מעט אלא כי היה נקי ואליבא דהלכתא וכמו שענה אביי לרב יוסף שזה לא נוהג אלא הלכה כמותו.

גיטין סז ע"א
קב ונקי. לא לימד הרבה כשאר חבריו אלא מה שאומר בבית המדרש נקי הוא שהלכה כמותו לעולם:
כאן רש"י לא כותב בלשון שלא הוזכר אלא במקומות מועטין אלא "לא לימד הרבה כשאר חבריו" וזו נקודה המבדילה אותו משאר חבריו, וכל מה שאומר בבית המדרש לא משנה ברייתא או משנה הלכה כמותו לעולם, וזה מפני ששבח זה נאמר בתוך כל מיני שבחים לשאר תנאים "אוצר בלום" וכו' כמו שמוזכר שם בגמרא על כן הדגיש רש"י את מעלתו של ראב"י בעצם הענין שדבריו הם מעט הכמות וכו'

בכורות כג :
קב ונקי. לא איצטריך לרב לאשמועינן. קב ונקי מעט שלא הוזכר אלא במקומות מועטין ומה שאמר נקי הוא שהלכה כמותו:
כאן רש"י מוסיף מילה משמעותית לסוגיא זו "אלא" במקומות וכו' ולא כמו שכתב בעירובין, והסיבה קשורה למהלך הסוגיה שגם אם דבריו מועטין ביותר עדיין היה רב יכול להשמיע לנו את דבריו תחת כותרת "הלכתא בכוליה פירקין" אלא שהגמרא דחתה שאין לו צורך להגיד כזה דבר כי כבר למדנו שמשנת ראב"י קב ונקי, וכמו שרש"י בדף כד מסביר לאחר שהגמרא מעמידה את דברי רב על רבי יוסי בן המשולם וז"ל רש"י ומאי בכוליה פירקין. דמשמע טובא משום דר' יוסי תרתי מילי אמר במתני' עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום אבל אדרבן שמעון לא אמר רב דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא להכי אשמועינן הלכה כר' יוסי בהדיא לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה פירקין ופלוגתא דבריית' לאו פלוגתא:

בשולי הדברים ראוי לציין שבדף ל"ז ציין רש"י קיימא לן במסכת גיטין, ובעירובין ציין ליבמות מט, ומדוע ביבמות עצמה בדף לז לא מפנה להמשך המסכת, וההסבר לכאורה כשהגמרא נוקטת בלשון קיימא לן ציין רש"י למקור הדברים ביבמות מט למובא בשם רבי שמעון בן עזראי שמצא קלף ישן, אבל בדף לז שהגמרא לא נוקטת בלשון זה, אלא "הלכתה" ורש"י כותב בלשונוט "קיימא לן" העדיף רש"י את המראה מקוםלגיטין ששם זה נאמר במסגרת של שבחי התנאים.