בס"ד

הגמ' הקשתה מערבי פסחים דאיסורא נינהו, שהרי ב"ש אוסרין.

וקשה: א. בתוס' שם (נה.) נא' שב"ש אוסרים - היינו רק אליבא דר' יהודה, אך ר"מ לא מסכים עם זה ואומר שאין בכך מחלוקת כלל, ור"מ הוא התנא שהגמ' (שם) מעמידה למשנה של "מקום שנהגו", וא"כ יוצא שלשיטתו אכן זהו מנהג ללא איסור!

ב. גם אם נאמר שהמחלוקת האיסורית היא ב"ש אליבא דר' יהודה, ולכן יש לאסור - ממילא אלו שנוהגים לא נוהגים כב"ש. שהרי ב"ש אומרים שאסור כבר מהלילה, והנוהגים לא עושים מלאכה רק החל מהיום (זוהי שיטת ר' יהודה (ב:) שזה מהנץ החמה, וגם לראב"י יש אפשרויות שונות להעמיד, וקשה לומר שהקשו לשיטתו) וא"כ ודאי שלא נוהגים בכך כב"ש האוסרים, וא"כ לא שייכת כלל קושיית הגמ'!

אשמח להסבר..

נ.ב. אני לא אהיה בפורום יום-יומיים, ואח"כ אקרא את ההסברים..