ה.

א. אמר רב יוסף וכו'. יש באיזה מקום בש"ס וסימנך סיסי לזכור שם בעל המימרא בדומה למימרתו. והנה כאן; רב יוסף – סמיכה, רב נחמן ב"י – תנופה, רב פפא – פרישה, רבינא – ריבוי.

ב. ריבוי שבעה ומשיחה שבעה. עולה מכאן דלדורות לכתחילה הכהן המתמנה לכה"ג צריך ללבוש בגדי כהונתו ז' ימים רצופים ולהימשח ז"י רצופים בשמן המשחה. ומסתבר דבעינן באותן ימי ריבוי שהן עצמן יהיו ימי המשיחה דומיא דמילואים. ויל"ע. ובדיעבד סגי ריבוי יום א' או משיחה יום א'. ומסתברא דה"ה אי היה רק יום א' ריבוי ויום א' משיחה. ויל"ע אי היה ריבוי היום ומשיחה ביום אחר בתוך ז"י אי מהני.

ה:

ג. עשירית האיפה מנ"ל. צ"ע מה צריך גז"ש הרי נתפרש שם שבניו דאהרן בתחילת עבודתן צריכין עשירית האיפה ומדוע צריך להאי גז"ש. ואולי משם היה סגי ביום השמיני, וכאן באו לרבות גם בימי המילואים. ויל"ע אי באמת הביאו עשירית האיפה בא' מימי המילואים או אולי בכולן. ואולי נלמד מהגז"ש להביאה בימי המילואים ושוב יצאו בזה ולא הוצרכו בשמיני. ובכ"ז צל"ע.

ד. מאי דהוה הוה. עי' תוס' דיש מקומות שאין מקשין כן. ולכאורה מדוע הביאו ממרחק לחמם והלוא כל הסוגיא דהאמור במילואים אי מעכב בהן היא מאי דהוה הוה. ויותר מכך שאפילו אין דנים איך היה אלא מה היה הדין אילו לא עשו משהו, כלומר מאי דלא הוה לא הוה. ופשוט שלא החמיצו סמיכה ותנופה ופרישה וריבוי. וכן יש להעיר שלא הקשו כן על מכנסים ועשירית האיפה. אלא דבזה יש לומר דכיון דלא פליגי בזה לא קשה, ורק הכא דפליגי בה ריו"ח ובני ר"ח מקשה. אבל הקושיא ממעכב בהן דגם בזה פליגי במקומה עומדת. ואולי יש לחדש דכל הערה זו אינה אלא אם פותחים בשאלה כגון כיצד עשו? אבל אם אומרים הדין לא באופן של שאלה אין להקשות כך. (והתוס' באמת הקשו ממקום ששאלו שור סיני בכמה?).

ה. האי כיצד הלבישן לכאורה הוא איתמר חדש, דאין לומר דהוא המשך דברי ריו"ח משום רשב"י, דהא ריו"ח פליג בה עם בני ר"ח.