ראיתי במאמרו של הרב יוסף שמשי 'הא דידיה הא דרביה'
וזה לשונו שם
"
אי נמי י"ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן.
בתרוץ השני תוס' מחדש חידוש גדול מאד [ולדעתי בעלי הכללים התעלמו ממנו], שמשמעות הביטוי "אמר רב... משמיה דרב..." הוא שחכמים חולקים על אותו רב [כשמדובר על תנאים - כבסוגייתנו]. לפי זה רבי יוחנן בא להעיד שחכמים חולקים על רבי ישמעאל והוא - רבי יוחנן - סובר כאותם חכמים ! "

לפע"ד אין זה מוכרח

רק כשאנו מוצאים האמורא מביא מימרא בשם תנא ואנו מוצאים ג"כ שהאמורא אומר אחרת, אז יש לומר דהאמורא ידע דיש חכמים שחולקים על התנא. וכמו שאנו רואים כאן בסוגייתנו.
אבל כשאנו מוצאים ביטו "אמר רב...משמיה דרב..." ואין אנו מוצאים שהוא חולק על הרב.., אז אין אנו צריכים לומר שחכמים חולקים