סוגייתינו נמצאת גם במנחות נ' ע"ב - נ"ב ע"ב, כדאי לעיין שם ולהרחיב את הדברים.
שתי נקודות:
1. הגמרא שאלה על סתירה בדברי ר"ש, האומר במשנתנו שחיוב ההבאה על הציבור הוא תנאי בית דין, משמע שמן הדין היה על יורשיו להקריבה, ומאידך בברייתא שהובא אך זה עתה וכן במשנה במנחות אומר ר"ש כי החיוב על הציבור נלמד מפסוק.
ותירצו שהיה כאן שני שלבים,
אתא רבי יעקב בר אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן דבר תורה הוא שתהא בא מן הצבור,
(כיון דחזי דקא מידחקא לשכה) הייתי אומר יגבו לה (מן היורשין),
(כיון דחזי דפשעי בה) התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה
ראיתי כאן שתי גרסאות מדוע תקנו לגבות מן היורשים:
האחת - כמו במנחות, כיון שראו שיש דוחק הציבור לכן תיקנו לגבות מן היורשים. (וכך פרש קרבן העדה). על הסיבה שיהיה דוחק הציבור ע' מה שכתב הרב המכריע בהיותינו בסוגיא במנחות.
הגירסא השניה "הייתי אומר יגבו לה" כלומר יגבו מגבית מיוחדת. (הרב בוך, באור לישרים בירושלמי החדש שיצא עתה) וגם זה מתקשר להמשך הסוגיא במנחות האם לפר העלם דבר של ציבור גובים בתחילה או מתרומת הלשכה.

2. הרמב"ם פסק בהלכות שקלים פ"ד ה"ד, ובפירוש המשנה כאן, דלא כר' יהודה אלא שבאה מתרומת הלשכה. ואילו בפ"ג מתמידין ומוספין הכ"ב ובפירוש המשנה במנחות פסק כר' יהודה שבאה משל יורשים.
בישוב הדברים נאמרו כמה וכמה תירוצים, ע' בספר המפתח ברמב"ם פרנקל (יש הפניות בשני המקומות, אך בתמידין ומוספין הרשימה מלאה יותר). ראשון המדברים בנושא היה המאירי בפירושו למנחות, לא מצאתי קישור באינטרנט. הייישוב שאני אביא בקיצור נמרץ הוא של הלחם משנה ב"תמידין ומספין", גם הרב קפאח נקט כמוהו, שבתמידין ומוספין דיברו הסוגיא והרמב"ם על דין תורה, ואילו כאן - על תקנת החכמים. ע"ש

אגב הקישורים לעיל לרמב"ם פותחים בשקלים גם את הכס"מ ובתו"מ גם את הלח"מ.