קד.
א. מילתא אגב אורחא. ראה בהג' הב"ח שנחסר ולא ירדו לסוף דעתו. כמדו' דזה מבואר מתוך רש"י אצלינו, דהיה מקום להבין שמילתא אגב אורחא קמ"ל, ידיעה רפואית בעלמא לתועלת, שגמי מרפא, ומצינו כזאת הרבה, אבל רש"י פירש דקמ"ל בענין השבות דקעסיק ביה, דבמדינה אסור גמי משום רפואה, ולזה רמז הב"ח שאם גרסינן מילתא אגב אורחא, משמע מילתא בעלמא שלא קשור הלכתית לנושא הנדון, ולרש"י כאן ובזבחים יש לגרוס אגב אורחא, והיינו אף דבא להשמיע גם חידוש בהלכות ייתור בגדים, מ"מ אגב אורחא קמ"ל דין בשבות, ואדרבא, זו כונת התירוץ של הגמ' שכל מה שהביאוהו כאן בעירובין הוא משום ההלכות שבת שבזה, ולכן בהכרח נקט גמי. וזה מבואר היטב בקצרה בלשון רש"י שלנו.
ב. בוזקין מלח וכו'. אף דלא נתפרש במשנה, אבל מבואר בסוגיא על תרי בבי דמתני' דהיינו במקדש ולא במדינה.
ג. ורמינהו חצר שנתקלקלה. להלן הוא דרשא דרבא, ולכ' מדברי עצמו הוא מקשה לו. אמנם משמע להלן דרבא דרש והביא ברייתא קדומה דאי' שם והתניא וכו', וא"כ שפיר לא נקט והא מר הוא דאמר אלא ורמינהו מברייתא.
ד. וכתיב הכל בכתב. הרש"ל מחק, וטעמו משום דאי גרסינן ליה לא היה מקום לפי' השני שהביא רש"י.
ה. מעלין בדיופי. יל"ע מאי קס"ד לאסור. ואולי משום עובדין דחול.
קד:
ו. ונביאים שביניהם התירו. ועי' במתני' מבואר דרק ביו"ט התירו. דוחק שהוא משום מעשה שהיה כעין ספינת הירדן, אלא משום עולי רגלים, כדמצינו כמה דברים שהקילו להן. ובפרט בענייני בורות ומים. ולפ"ז קצת יש לעיין ביו"ט שחל בשבת. וכן יל"ע ביו"ט בזה"ז (אי הוא במקום שאפשר לטמאי מתים ליכנס).
ז. לא דכו"ע חייב. בדרך כלל כתנאי הוא קושיא על אמורא דדבריו דלא כחד ומחזרים לבאר דדבריו ככו"ע, וכאן דוחים דכו"ע לאו כוותיה. ועי' תוס' שלכן גרס ר"ח להיפך, אבל מסכימים לגירסת רש"י ושמואל באמת יאמר תנאי. (ומצינו כן בעוד מקומות, כשדברי האמורא לא נראים להש"ס).