צח:
א. ובלבד שלא יוציא חוץ לד"א. לכ' פשוט שזה לא קאי אדסליק מיניה, כלומר על מטלטל ברה"י, אלא אבבא קמייתא, על מטלטל ברה"ר.

צט.
ב. הכניס ידו לתוך פיו. צ"ל דחשיב ניחא ליה, כיון דהרוק מסייע ללעיסה ולבליעה.

ג. מוחלפת השיטה. רש"י נטה כאן מהפירוש הרגיל ולא פירש דיש להחליף שם את ר"י עם ר"מ, דר"י יטמא אף בלא הפיך כדבריו כאן (כדפירש באמת רבינו חננאל) אלא פי' דר"י חזר בו. ויל"ע בשיטת רש"י (ראה ביצה ג. ועוד) גבי מוחלפת השיטה אי מחליפין קמייתא או בתרייתא. (דאי מחליפין קמייתא יתכן דל"ש כ"כ במשנתינו להחליף כיון דלא נזכר להדיא דעת החולק).
ועוד זאת, לא פירש רש"י להדיא היכן הוא אחרי חזרה. ולכאורה מסתבר דבכלים חזר בו מדבריו בשבת, ומצריך להפך, ולפ"ז גם בשבת אין איסור להלך ד"א כל עוד לא היפך.

ד. מאי לאו רוק ונתלש. לכ' צ"ב אחר שכבר חילק ר"ל בין רוק לכיח מהיכי תיתי לומר רוק ולאותיבו במקום לסייעו כפשוטו. וראה הגהת הב"ח בסמוך, וכעי"ז בר"ח, ויתכן דיש ליישב דבברייתא הראשונה היה כתוב כיחו וכן רוקו שנתלש, (ונשמטו תיבות וכן רוקו), ועל זה הקשו דמשמע דרק רוק נתלש וכיח לא נתלש ועכ"פ דרוק מיירי בנתלש, וניסו לדחות דנתלש קאי רק על כיחו, ודחו מברייתא אחרת דמיפרשא בתרוייהו.

ה. אמר רבא היא גופא גזירה וכו'. לכ' צ"ל רבא אמר.

צט:
ו. ברש"י ד"ה על החמין. ומתני' ר"מ היא. לכאורה ר"ל דקאי על ר"מ דאסר בשבת וקתני דה"ה במעשר. וא"כ צ"ב הא אוקימנא מתני' לכו"ע בחפצים הנצרכים לו. אמנם פשוט דכוונת רש"י ר"מ דגת, דפוטר בכל גוונא ועל זה קאי מתני' דדוקא אם ראשו ורובו בפנים. ועדיין צ"ב דזה ייתכן גם לרבנן בצונן.

ז. עומד אדם ברה"י ומגביה ידו וכו'. צ"ל דלא עירבו, כמו שהאריכו התוס' ופלא על רש"י דסתם.

ח. בור ברה"ר וכו'. לכאורה אם הבור והאשפה עומדים ברה"ר אף דדינם להיות רה"י
מ"מ אי"ז רשוה"י שלו, ואכתי הוי מרשות לרשות ואין עם מי לערב. ויל"ע בסוגיות של לזה בנחת.

ט. הא דרבים. ר"ל דמדכרי אהדדי אם תפחת מעשרה.