תניא אידך לא יערב אדם על ידי בנו ובתו הגדולים וע''י עבדו ושפחתו העברים ולא ע''י אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא ע''י עבדו ושפחתו הכנענים ועל ידי בנו ובתו הקטנים בין לדעתן ובין שלא לדעתן מפני שידן כידו וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות אשה מאי שנא אמר רבה אשה וכל דדמי לה

אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה הא קתני רישא אלא מדעתם מאי לאו דאמרי אין לא מאי אלא מדעתם דאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא הא וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן יוצאין בשל רבן וסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה דלא נפקי אמר רבא כיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה:

הגמרא מדייקת בהתחלה מהמשפט "(וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן) חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות" - ש"בסתמא נפקא בדבעלה".
אבל מיד אחרי זה הגמרא מדייקת מאותו המשפט "וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן (חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות)" - שמדובר בסתמא "וקתני חוץ מן האשה".

ועוד קושיה על הדיוק הראשון:
"אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה" - איך הגמרא מדייקת "טעמא דמחי" - הרי להיפך! כתוב רק "מפני שיכולה למחות" (ואפילו שלא מיחתה)!