א. אם היו של יחידים. פירש"י דשנים אפילו בחיצונה אוסרים. לכאורה פלא מדוע פירש כרב אדא בר אהבה בעמ' ב' ולא כדקי"ל כשמואל דלא גזרו ורק שנים בפנימית אוסרין. ואפשר שזה קשור לדרכו של רש"י לפרש אחר פשטות הלשון, ולישנא דמתני' יחידים משמע דבשתי החצירות יחידים היו.

ב. לעולם ר"ע ולא זו אף זו קתני. ראה להלן עו. שציין המסורת הש"ס לכל המקומות שנאמר בהן "זו ואצ"ל זו". ואין בזכרוני אם יש כזה גם על "לא זו אף זו", או דאי אפשר לפורטם כי רבים הם (כמובן שזו ואצ"ל זו, זה החריג וע"כ יחסית מועט).

ג. בסוף העמוד מאי מקום אחר (סימן חיצונה עצמה בבית יחידאה רבינא דלא משכח בפנים). סימן זה במקומו זר מאד. והאמת יורה דרכו שנדפס כאן בטעות גמורה ומקומו בסוגיא הקודמת והוא רשימה של כל התיובתות על רב דימי. חיצונה - היינו קושיא ראשונה תנן עירבה חיצונה, עצמה - זו הקושיא השניה תנן עירבה זו עצמה. ושני אלו סתמא דגמרא מקשה להו ולא נזכר שם אומרן. בבית יחידאה – הוא ט"ס וצ"ל ביבי יחידאה. והיינו קושיית רב ביבי ואם היו של יחידים. רבינא דלא משכח בפנים - היא הקושיא הרביעית של רבינא שכח א' מהפנימית, הא לא שכח וכו'. וכדרך הסימנים שיש בהם כביכול תוכן, כאומר ביבי יחיד ורבינא לא מצא בפנים. ורשום לי לעיין בהגהות בן אריה ולא עיינתי כעת.