א. אע"פ שלא החזיק מבעוד יום אלא משחשיכה. הסברא צ"ב הא סו"ס הותר מקצת השבת, והיה יכול להישאר מצב שלא יזכו או שהוא עצמו יזכה, ומדוע כיון שהיתה גם אפשרות שיזכה אחר נחשב שההיתר של תחילת השבת רופף. וצ"ב.

ב. אמאי אוסר נבטל. יש להעיר דר"נ אמר דיורש מבטל משום ברא כרעיה דאבוה, ומנא להו להש"ס דה"ה זוכה בנכסי הגר הוי כרעא דהגר.

ג. ר' יוחנן אמר הא מני ב"ש היא. רי"ח לא מיישב קושיות על ר"נ שהיה אחריו. אלא צ"ל שגם בימיו של ריו"ח היה מי שאמר מבטל כר"נ והקשו עליו מהני ברייתות ועליהן השיב ריו"ח. או דריו"ח ט"ס הוא.

ד. וב"ה סברי איסתלוקי וכו', ר"ל וזה מבאר מדוע גם במת נכרי והיו עמו בחצר שני ישראלים שלא עירבו מצי לבטל א' לחבירו אע"פ דלא שייך בזה גילוי מילתא למפרע, דהא לא יכלו אז לערב אפילו רצו, משום דהוי סילוק ומהני בשבת. וכמובן שם יש חידוש נוסף דמהני אע"פ דלא מצו לערובי מאתמול כלל, ודין זה הוא לכאורה נגד הברייתא לעיל בעמ' ב' דבאמת א"א לבטל בזה אף לב"ה, אלא דהכי קים ליה לאביי כמו שהביאו מהריטב"א.

ה. (עמ' ב') ורבי שמעון כרבי יוחנן בן נורי. צ"ב הסברא לדמות, שם רק אמר ריב"נ דהוי בגדר חיבור ולא רק מגע, אבל סו"ס הוו שני דברים נפרדים, ומדוע פשוט דלריב"נ מהני כנותנין שניהם יין בכלי אחד דמתערב לגמרי. עכ"פ זה מה שכתוב כאן דנחשבים שניהם מחברים את מאכלם במקום אחד ומתערבים.

ו. לאו משום דחד טעמא הוא. נ"ב כעין זה בב"מ לח עמ' ב'.

ז. לא עבדינן כתרי חומרי. לכאורה כלל זה נראה זר, דהא לא בא מצד הלכה כדברי המיקל, שהרי הוא פוסק כהמחמיר, ומה שייך ליתן כלל שכזה שאם תנא אחד אמר תרי חומרי, די אם ניקח ממנו חומרא אחת. וצ"ב.