א. אפילו בעל בנכסי אשתו. לכאורה שאר ירושות אין בהן מילתא דתמיהה כיון שיש קירבת דם, ודוקא בירושה זו דמשכח"ל לפעמים אדם נשא אשה ומתה לאחר זמן קצר והניחה לו הון רב ותמיהה לאינשי.

ב. אפילו עבד עיסקא ורווח. לכאורה הכוונה מפני שאינו יגיע כפיים שיש קשר בין כמות השכר לכמות העבודה, אלא בזה לפעמים במעט טירחה זוכה לריווח רב.

ג. אפילו מצא מציאה. צ"ב דזה יותר פשיטא מירושת אשתו ועיסקא, ומדוע תני לה לבסוף. ואף שזה תואם את סדר הדורות של בעלי המימרא, מ"מ לאחר דשמענו בעל ועיסקא, מציאה פשיטא.

ד. דכתיב וידר ישראל. קצ"ב דשם מבטיח מראש ליתן חלק למצוה ועי"ז זוכה, ואנו דנים שכבר זכה. ומנין דאם מועיל הבטחה מראש מועיל גם לאחר הזכייה. ועוד זאת דשם רק עזר לזכות אבל לא שמענו דמסייע להתקיים. ויש ליישב.

ה. למדנו שכיוון רבן גמליאל ברוח הקדש. למדנו שזה לא כל כך מצוי ופשוט, וזה מעורר תהייה על ריבוי בעלי רוח הקדש שבכל הדורות. אמנם יש דרגות שונות של רוח הקדש, (כידוע בתשובת ר' חיים מצאנז גבי המלמד שאמר שלבעל האוה"ח הק' לא היה רוה"ק ופיטרוהו ובא לדין אם כדין עשו שפיטרוהו), מ"מ בהאי עובדא לא נראה שהיה זה רוה"ק מהסוג הגבוה במיוחד ואעפ"כ נשתבח בה ר"ג נשיא ישראל ממוסרי התורה.

ו. ושלושה דברים למדנו. לא מנה ההיא דרוה"ק כיון דאינה הלכה. והא דאין מעבירין על האוכלין, רבותא יש כאן דהיינו אע"פ שהוי פת עכו"ם ואינה ראויה לישראל לאכילה.

ז. חמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה. באמת מותר אף באכילה כמו שכו"ע נהוג במכירת חמץ, אלא דכאן הנידון היה רק בהנאה משום פת עכו"ם.