א. דההוא בי תיבנא. יש להסתפק האם אביי נזכר שבעיר קקונא גם כן יש בי תיבנא ואפשר לשיירו, או דההוא בי תיבנא דהוי בפומבדיתא גם כן היה חצוץ מהעיר ומזה חזר והוכיח דמשיירין אף את מה שא"א לערב וסמך על בתי הנהר.

ב. אגב רש"י אומר שהיינו כדקי"ל להלן כר"ש ולפ"ז צ"ל דבההוא בי תיבנא היו ג' חצירות או נצטרפו לכזה כמ"ש תוס'. אמנם לכאורה היה אפשר לומר דפסק אביי כר' יצחק להלן דסגי בית אחד בחצר אחת, וכמו שהוא עצמו דן שם בדבריו, ועי"ש בס"ד.

ג. כעין חדשה מהו. לכאורה כל הספק רק לרבי יהודה, דנ' דיורין צריך לשייר וא"כ אם כל העיר יש בה רק נ' דיורין אם באת לשייר לא תעשה עירוב כלל, ולכן חד אמר לא בעי שיור והלכה כדברי המיקל. אבל לר"ש לא מצינו שיעור זה כלל. ואולי אכתי נפ"מ לר"ש בעיר שיש בה רק ג' חצירות של שני בתים. ויל"ע בפוסקים שפסקו כר"ש אם העתיקו דין זה כמות שהוא או שינוהו בהתאם. ולכאורה לר' יצחק להלן לא שייך כלל חקירה זו דהרי שיעור השיור הוא בית א', ויישוב של בית א' לא צריך עירוב כלל. וא"כ מי שיפסוק כר' יצחק אין מקום לדין זה כלל, ויל"ע אי יש פוסקים כר' יצחק ואע"פ כן העתיקו דין זה וצל"ע.

ד. לגבי דינו של ר' יצחק, התוס' פירשו ששאלת אביי אי דבריו קבלה שיש כזה תנא ואז אולי הלכה כדברי המיקל או דבא לומר רק סברא בעלמא ולא הלכה. ואמר ר' יוסף דגם אם זה תנא כבר פסקנו כר"ש וממילא אין נפ"מ וא"ל אביי דמ"מ יש לחקור וכו'. ולפי דבריהם ברור שר' יצחק איננו להלכה. אבל כמדומה דהפוסקים נקטו דהוא כן שיטה להלכה והלכה כדברי המיקל ויל"ע בכל זה.

ה. הנותן בעיבורה של עיר. מצינו לשון עיבור משמשת בשני אופנים. הא' לגבי שיעור קרפף של שבעים אמה ושיריים והב' לגבי ריבוע העיר כמו שמתחיל הפרק כיצד מעברין וכו'. ומרש"י הק' משמע כל"ק וא"כ כל משנה זו היא סתמא כר"מ דס"ל יש קרפף לעיר אחת למדוד תחומה מסוף העיבור, אבל למאי דקי"ל כרבנן לעיל נז עמ' א', המניח בעיבור עשה ועשה, שתחומו יתחיל מעירובו ולא מחומת העיר. וייפלא על הפוסקים שסתמו כמתניתין דלא כהלכתא. אמנם יש לבאר (ויש לדחוק זאת גם ברש"י אבל אין הזמן מספיק להאריך) שהכוונה שהניח במקום שנתעברה העיר על ידי ריבועה וממילא שפיר לכו"ע לא עשה כלום. ודוק והבן.