כתב בערוך השולחן או"ח סימן שצח סעיפים ד-ח שיש נפ"מ גדולה בין הרמב"ם והטור ורש"י, איך מודדים תחום שבת של העיר, עי"ש,
שלדעת טור ורש"י תמיד מרבעין העיר בשוה, כך שאם יש בית בולט מצד אחד, רואין כאילו יש בית בולט כנגדו בצד השני. וזאת כדי שהריבוע יהיה שווה וסימטרי.
ולדעת הרמב"ם לא כך, אלא רק באותו צד שיש בית בולט התחום מתרחב וגדל יותר. ואין צורך בריבוע שווה.
ולכאורה אפשר שזה ממש מחלוקת האמוראים רב ושמואל אי מאברין תנן או מעברין תנן,

שמאברין לשון איבר , וא"כ זה תואם לפירוש רש"י, ש"אם יש לעיר בליטה של בתים, או של שכונה, המהווה כמעין "איבר" של העיר, דוגמת יד המושט מצידי הגוף, אזי מתקינים לעיר מעין "איבר" אחר באותו צד, כאילו רגל, להשלים באופן וירטואלי את "צורת גופה" (הניסוח מפה).

ומעברין לשון אשה מעוברת , וכלשון הרמב"ם בפירוש המשניות:
"ענין 'מעברין' - שיחברו למדינה (עיר) דבר אחר, כמו העובר שהוא נוסף... כי אם יהיה בית חוץ למדינה ובית תוך המדינה - שנמדוד חוץ מן הבית היוצא, כדי להוסיף שבעים אמות".
ואשה מעוברת גדלה רק בבטנה (אמנם כולה "משמינה" מ"מ בטנה וכריסה היא הבולטת במיוחד). וזה מתאים לשיטה שהבית הבולט מרחיב התחום רק באותו צד ולא בצד שכנגד (ולשיטתו יכולה להיות צורת תחום עם בטן ..).