"א''ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא א''ל רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך שאין בשאול תענוג ואין למות התמהמה ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול מי יגיד לך בני האדם דומים לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין "

רש"י - "אם יש לך ממון לההנות עצמך אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין לך הנאה"

ללא דברי רש"י עוד היה אולי ניתן לדרוש את הגמרא בדרך של לחטוף מצוות ככול יכולתך שמא תמות ושם כבר דבר זה אינו אפשרי. כנראה רש"י לא פירש כך בגלל המשך הגמרא ביחס להורשת הכסף לבנים

אבל לעצם הדרשה היא קשה מאוד ובד"כ דברים מאין אלו אנו שמים בפי הרשע שאומר אכול ושתו כי מחר תמות ולכן נצל כל רגע להנאות העולם הזה.

אבל כאן הדברים נאמרים בשמו של האמורא הקדוש שמואל וקשה לי מאוד להבין האם באמת זו כוונתו כפי שעולה מפשט הגמרא ורש"י שהאדם צריך לנצל את כספו להנאות העולם הזה כמה שיותר מהר כדי שיספיק כמה שיותר כי מי יודע מתי ימות???

ועוד האם באמת אדם לא צריך לחשוב כלל מה יהיה אם בניו וכיצד יחסוך כדי לעזור להם כי כל אדם נולד ומזל מזונותיו איתו?