אמנם קצת באיחור, אבל אולי מכאן תצמח הישועה.
בסוף פרק בכל מערבין, אומר רבה ששאל על צום בער"ש האם משלימים, את רב הונא ואת רב יהודה, ולא היתה בידם תשובה, ושואלת הגמ' בסוף הפרק (מא:) הרי שניהם פסקו בנידון, ומסיקה הגמ' שאכן בעת שרבה שאל לא היתה בידם ולאחמ"כ שמעו (רש"י מדגיש מ"רב") את הפסק.
חשבון קטן: רב נפטר בשנת ד' ד' ורבה נולד בשנת מ' ונניח ששאל את ר"ה ור"י בהיותו בן 14 אזי היה זה 50 שנה אחרי פטירת רב, ותוך 3-4 (רבה מילא את מקומו של רב יהודה בפומפדיתא אחרי פטירתו, בהיותו בן 18) שנים שמעו את הפסק, לולי הדגשת רש"י מרב ניתן היה לדחוק ששמעו לא ישירות מרב.
וזה דחוק מאד, ששני תלמידים מובהקים כאילו לא שמעו דבר בנושא במשך 50 שנה, והנה, תוך 3 שנים שמעו שניהם.
עזרתכם.