"לעולם באמה דידיה יהבינן ליה ודקא קשיא לך מאי טעמא לא קתני גבי יש שאמרו דלא פסיקא ליה משום דאיכא ננס באבריו".


אנחנו כאן מדברים לגבי מי שנמצא מחוץ לתחום ויש לו רק ד' אמות. והשאלה איך משערים את אותם ד' אמות, האם לפי אדם בינוני או שכל אדם לפי גובהו שלו.
והגמרא פושטת שאכן כל אדם לפי הגובה הספציפי שלו.

נשאלת השאלה, האם דין זה הוא רק לגבי ד' אמות של מי שנמצא מחוץ לתחום?

ומה לגבי העברת ד' אמות ברה"ר?

האם גם שם מודדים כל אדם לפי מידתו?

ומה לגבי מדידת אלפיים אמה מהעיר ועד המקום שמותר לו ללכת?
האם אדם גבוה יוכל ללכת מרחק רב יותר מאדם נמוך?

נפקא מינא לחידה יפה, איך יתכן ששני יהודים נמצאים באותה העיר ולא עירבו ויש להם אלפיים אמה לכל צד, והלכו שניהם לצד מסויים והגיעו למקום מסויים.
אחד עבר על תחומין ואחד לא. ואותו כנ"ל ניתן לחוד על שניים שהעבירו חפץ ממקום א' למקום ב' באותו אופן ובאותה כוונה ועשו עקירה והנחה ובכל זאת אחד עבר ואחד לא עבר.