פרדוקס (מיוונית עתיקה: παράδοξος): סתירה פנימית. מצב בו יש שתי טענות שאינן יכולות להתקיים זו בצד זו.
דוגמא:
השקרן מכרתים. אדם בא מהאי כרתים, ומודיע לנו שהוא מכרתים, וכי כל אנשי כרתים משקרים תמיד.

======

בדף כז. למדנו כי רבי יוחנן אומר שאין למדים מן הכללות. כלומר, קובע רבי יוחנן כלל, כי אין ללמוד מן הכללים.
ולכאורא - דבריו פרדוכסליים. אם אי אפשר ללמוד מן הכללים, הרי גם מן הכלל הקובע זאת אי אפשר ללמוד, ואז אולי אפשר ללמוד מן הכללים. אך אם אפשר ללמוד מן הכללים - גם מהכלל האוסר זאת ניתן ללמוד - וחוזר חלילה.

בדף מז. אנו מוצאים כי רבי יוחנן עצמו קובע כלל הקשור לליבת דבריו - הלכה כרבי יוסי.
וכי רבי יוחנן לא יודע מה שלימד הוא עצמו עשרים דפים לפניכן?


אם נחזור אחורה, נראה כי רש"י, כבר בדף כז., ענה על השאלה הזו בפשטות ובתמציתיות, כדרכו:
"אין למידין מן הכללות: כל היכא דתנן כלל לא אמרינן דוקא הוא דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כלל כי הנך דאמרינן לקמן".

ובתרגום לעברית בת ימינו, אומר רש"י כי הסביר רבי יוחנן כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל (ואף זה בכלל). והנה, בדף מז. רואים אנו כי אכן, אי אפשר להבין את דברי רבי יוחנן בשני המקומות, אלא אם נצא רגע מהדקדקנות הלוגית שבראש ההודעה, ונבין בפשיטות את דברי רבי יוחנן. הכללים אינם גורפים ואינם הרמטיים. יש גם יוצאים מן הכלל.