[1]
הנודר מן המזון מותר במים כו': מלח ומים הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד

הר"ר יהודה בכרך זצ"ל: "צ"ע דמאי קושיא הא בנדרים הלך אחר לשון בנ"א. ואפשר דזה חדוש הא דלא תנן הך מילתא בדוכתיה בנדרים. ואולי דהך מילתא הלא גם בשאמר הנודר שכוונתו ע"פ לשון החכמים ופריך שפיר".

[2]
רבינו חננאל:
"ירושלמי בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. א"ר יסא מפני שאין הגוף ניזון מהן ר' לוי אמר שהן מין קללה. פי' מים מי המבול מלח מכת סדום".

וראה את אשר מובא כאן בהערה מס' 6.

[3]
רש"י ד"ה אוכל הנאסר על האדם.
ראה במהר"ם (ובחשק שלמה) לגבי ביאור התייחסות הל"א שברש"י.

[4]
סומכוס אומר בחולין: ואילו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא אפשר דמתשיל אנזירותיה אי הכי תרומה נמי אפשר דמיתשיל עילויה אי מתשיל עלה הדרא לטיבלא וליפרוש עלה ממקום אחר לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף...

ריטב"א: "לאו למימרא דמתני' בחבר בלחוד מיירי דהוא סתם איתנא אלא ה"ק שאסור לתרום שלא מן המוקף ומשום דמרגלא בפומין נקטיא הכא".


(***מקצת מתוך הערות שכתבתי בשולי גליוני בעבר***)