הקשה ב
מלאכת שלמה למה שינה ונקט זכאי באמירה ורשאי בחשיכה.
וי"ל שהרי סובר אבא שאול שעל צרכי מצווה כן מותר לדבר ולהחשיך.
ולכן דייק בדבריו כל שאני זכאי ולא כל שאני רשאי, זכאי דווקא, כלומר שאני זוכה ומקיים מצווה כשאני מדבר בהם, כי הם לצורך מצווה וחפצי שמיים.
וכעת דבריו מאירים:
שאני זכאי באמירתו -
שאני זוכה כשאני אומרו - שהוא לצורך מצווה, מותר לי להחשיך עליו.