עד.
זורה בורר ומרקד – עניינם שווה, הפרשת אוכל מפסולת, ומ"מ הוו ג' אבות כיון דהוו במשכן.
כותש – אינו אב נפרד כיון דעני אוכל בלא כתישה.
והיינו דהכותש חייב משום דש (וכותש ודש בהעלם אחד חייב רק אחת).

בורר ואוכל או בורר ומניח לבו ביום – חייב חטאת, אם אינו לאלתר כדלהלן.
(כמו דפשיטא דאופה או מבשל לבו ביום חייב חטאת).
בורר פחות מכשיעור גרוגרת לאכול או להניח – אינו חייב חטאת אבל אסור מן התורה.
(כמו שאסור לאפות פחות מכשיעור).
בורר ביד לאכול ולהניח – אינו חייב, ובצירוף תנאים נוספים דלהלן אף מותר.
בורר בקנון ותמחוי – אסור מדרבנן, בכל אופן. בנפה וכברה – חייב חטאת.
בורר אוכל מפסולת – אינו חייב , ובצירוף דלהלן, אף מותר. פסולת מאוכל – חייב חטאת בכל אופן.
בורר לאכול או להניח לאלתר – מותר. והיינו כשבורר ביד ובורר אוכל מפסולת.
(מספקא לן בדעת רב ביבי דאולי אוסר אוכל מפסולת אף ביד ולאלתר).

הבורר תורמוסים מתוך פסולת שלהן – לחזקיה חייב. דנחשב כפסולת מאוכל.
תורמוסין מתבשלים שבע פעמים ונחשבים פסולת משום דמסריחים במצבים מסויימים.
לפי' א' ברש"י משום דע"י הבישול אי לא שקלי ליה מתוך הפסולת מסרח. (וצ"ב אמאי השאר אוכל).
לפי' ב' אי לא שלקי מסרח. והם נחשבים פסולת כיון שצריכים בישול והנותר שלא מתבשל עוד הוי אוכל.
לפי' ג' אי שקלי מסרח. כשנוטלו נימוח ונמאס והנשאר שלם עדיין.