ע.
סברת החילוק בין שגגת שבת לשגגת מלאכות -
ס"ד דר"ס משום דכאן מידיעת שבת פורש וכאן מידיעת מלאכות,
ומסיק ר"נ משום דהתם חדא שגגה והכא שגגות הרבה.

חילוק מלאכות מנלן;
לרב נתן מהבערה, דלחלק יצאת. לר' יוסי מאחת שהיא הנה.
לשמואל (ס"ל הבערה ללאו, ואחת לא שמיע ליה) ממות יומת דהו ענין לשוגג, ולממון דקרבנות.

המבעיר בשבת – לר' נתן ככל מלאכות שבת, לר' יוסי הוי רק לאו ואין מיתה וכרת וקרבן.
(מקרא דבחריש ובקציר ילפינן לר"ע תוספת שביעית, ולרי"ש דקציר העומר דוחה שבת).

זדון שבת ושגגת מלאכות – לר' יוסי מאחת שהיא הנה, דמביא חטאות כמנין המלאכות.
שגגת שבת וזדון מלאכות, לר' יוסי מהנה שהיא אחת, דמביא רק חטאת אחת.
הכותב שם משמעון – חייב, ונפקא לן ממ' דמאחת.
תולדות דשבת, לר' יוסי נפקא ממ' דמהנה. (ומנין לט מאלה הדברים, עי' רש"י).

ע:
העלם שבת ומלאכות – לר"נ חייב רק חטאת אחת, ולרש"י כך מסקינן. (ולתוס' לא איפשטא).
(ס"ד דרב אשי דתלוי משום מה פורש, ודחהו רבינא).
וכל הנידון ביודע עיקר שבת, ושכח שהיום שבת. דבאינו יודע עיקרה, פטור באחת וכנ"ל.
הא דמפרשינן במתני' דהעושה כל המלאכות בהעלם אחד, חייב לט חטאות -
לס"ד דרבא משכחת לה בפשטות דנעלמו כולן לגמרי, והוי בע"כ גם העלם שבת, ומ"מ חייב לט.
לר"נ משכח"ל או לריו"ח בשגג בכרת וזכור את הלאו, ולר"ל רק בתחומין ואליבא דר"ע.

שיעור מלאכות שבת באוכלין – כגרוגרת.
קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות ושוב קצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות;
נודע לו על קצירה או טחינה ראשונות וכ"ש על שתיהן (ונתחייב אחת) ושוב נודע על השניות -
פטור בחטאת אחת, דקצירה ראשונה גוררת שניה וטחינה ראשונה גוררת שניה.
(רש"י פירש כאן דהפריש מיד כשנודע לו על הראשונות, ועי' בזה להלן עא:(
וחשיב העלם אחד, אע"פ דהוי העלם מסוג אחר, כיון שלא נודע לו שחטא.