פרק כלל גדול

כלל גדול אמרו בשבת;
א. השוכח עיקר שבת – אע"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת.
למסקנה, כוונת מתניתין לכו"ע במי שידע ושכח.
במי שלא ידע מעולם כגון תינוק שנשבה, עי' להלן סח: פלוגתא אי חייב אחת או פטור.

ב. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה על ידי ששכח ששבת היום –
חייב חטאת אחת על כל שבת ושבת.
(היינו שגגת שבת וזדון מלאכות דחייב רק אחת.
ומ"מ חייב על כל שבת משום ימים שבינתיים מחלקים. לרש"י דע"כ נודע לו, ועי' תוס').

ג. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה (זדון שבת ושגגת מלאכות) –
חייב על כל מלאכה ומלאכה. (ימים לא הוי ידיעה לחלק לגבי שגגת מלאכות).

ד. על אב ותולדותיה, חייב אחת. וכן על תולדות הרבה של אב אחד.
על שתי אבות, או על אב ותולדה של אב אחר, או שתי תולדות של שתי אבות – חייב שתים.

סח.

"כלל גדול" – מצינו במסכת שבת ושביעית, ובר קפרא תני אף במעשר, ובפאה לא שנינו.
ומסקינן דבשבת תנינן משום דעונשה גדול משל שביעית כדלהלן.
ובשביעית תנינן משום דעונשה גדול משל מעשר.
ובמעשר תנינן לבר קפרא משום דעונשה גדול משל פאה.
(ועי' תוס' דאנן לא תנינן במעשר משום דהאי גדול היינו רק בדרבנן).

אבות ותולדות;
בשבת מצינו אבות (מאי דהוי במשכן) ותולדות (כל דדמי להו).
ובשביעית מצינו אבות (המפ' בתורה, זריעה קצירה זמירה ובצירה) ותולדות (שאר עבודות קרקע).
במעשר, לא מצינו אבות ותולדות.

שבת - נוהגת גם בתלוש מערב שבת (כגון טוחן ולש). שביעית – נוהגת רק בהיה מחובר בשביעית.
שביעית - נוהגת מן התורה גם במאכל בהמה. וגם בספיחי סטיס וקוצה (דלצבע עומדין).
מעשר – מה"ת רק דגן תירוש ויצהר. ורבנן הוסיפו פרי (גם תאנה) וירק הראוי למאכל אדם.
פאה - לא נוהגת בתאנה (שאין לקיטתה כאחת) ולא בירק (שאינו מכניסו לקיום).
מעשר ופאה – רק באוכל (לאפוקי כגון ספיחי סטיס) ולא בהפקר, ולא בכמיהין ופטריות.

סח:
תינוק שנשבה לבין הגויים או גר שנתגייר לבין הגויים -
לר"ע חייב חטאת אחת על כל אחד מאיסורי תורה למרות שעבר עליו פעמים רבות, וכ"פ רב ושמואל.
(לענין זה כל מלאכות שבת נחשבין לאיסור אחד, וכן עבודה זרה. והחטאות הן בדבר שזדונו כרת).
למונבז, פטור לגמרי מחטאת, וכ"פ רבי יוחנן ור"ל.
(ופליגי בקראי כדלהלן בסוגיא, וסברת שיטתם לרש"י תלויה אם אומר מותר הוי שוגג או אונס, ועי' תוס').