סו:

לוקטמין – לר"א חמרא דאכפא, לרבא ב"פ קשירי (לרש"י קרשים להילוך על טיט, ועי' רש"י ור"י מדוע אין טמא מדרס. והערוך פי' לריקוד ליצנים עליהם), לרבא בר"ה פרמי (מסכות).

קשרים (למסק' רצועה מנעל האב למניעת געגועים) – הבנים יוצאים בהם.
בזוגין (פעמוני זהב לנוי) – יוצאין בהם אף מי שאינם בני מלכים.

קשורי פואה - מועיל לאיזה חולי. ג' מעמידים, ה' מרפאין, ז' מועילים אפילו לכשפים.
אבל רק אם לא ראו שמש וירח וגשם ולא שמעו קול ברזל ותרנגול ופסיעות (וממילא נפל בבור).

סגולה לגעגועי בן לאביו – רצועה מנעל ימין דאב וקושר בשמאל הבן, ולהיפך מגביר הגעגועים.

סחיפת כוס חמה על הטבור בשבת – מותר (מר"ח נראה דזה רק להגנה דלא כרש"י).
סיכת שמן ומלח על פנים היד והרגל בשבת להפגת שכרות – מותר.
(בשעת הסיכה אומרים לחש מסויים, וישנה עוד סגולה עם מגופת החבית השרויה במים).
לחנק בשבת (מתיחה להחזרת מפרקת או ערלת הגרון) - מותר.
ליפופי ינוקא (כריכת אבריו ליישרם לאחר הלידה) – מותר.

לחשי הסגולות - מזכירין שם האם. כל קשרי סגולות, בשמאל.
אם לא נתפרש מנין אמירת הלחש, יש לומר 41.

אבן תקומה (אבן מסויימת שהיא סגולה למניעת הפלות) – יוצאין בה בשבת.
הוסיף ר"מ אף משקלה (כשנמצא מכוון ללא טיפול), ומסתפק אביי במשקל דמשקל.
ומותר לצאת בה אף לאשה שלא הפילה בעבר ואף אם אינה יודעת שהיא מעוברת.
(משמע ברש"י דעכ"פ יש לה ספק עיבור, אבל יודעת שאינה מעוברת ל"מ לעתיד ואסורה לצאת בה).

לאשתא בת יומא – עי' ג' סגולות (מלח, נמלה, ומי נהר) בגמרא.
(וכתב ברמ"א יו"ד קטז בשם מהרי"ל דבזמנינו נשתנו הטבעים ושוב אין תועלת כמעט בכל הסגולות).

נוסף ע"פ הערות חכמי הפורום;
בליקוטי מהרי"ל כתב שאסור לנהוג בסגולות הגמרא דכיון שלא יועילו יבוא להוציא לעז על הראשונים,
וכ"כ בים של שלמה חולין פרק ח סימן יב שיש חרם הקדמונים לא לסמוך על רפואות התלמוד,
ובמאירי הפליג עוד ובמיוחד בענין אומנתו דאביי, יעוי"ש).