הגמרא דנה ומעלה על נס מי שאשתו צנועה ביותר ומסתירה מבעלה את היותה גידמת, או שבעלה צנוע ואינו מסתכל לראות זאת.
ובעיני העניין מעט תמוה, כי אמנם חסרון גדול הוא חסר של יד, אולם באמת לרוב בני האדם יש חסרונות- גדולים וקטנים, ולא רק חסרונות בגופם אלא אף בהתנהגותם, ולמרות זאת הם מתחתנים, ובהכרח שבני זוג מתעלמים זה מחסרונות זו ולהיפך, ואוהבים זה את זו וחיים בשלום שנים רבות.
ועוד, הרי מצוה לראות את האשה לפני שנושאה שתמצא חן בעיניו ויאהבה, ואם כן אין בזה מעלה כלל בכך שלא הסתכל בה אפילו לראות חסרון כזה גדול, אלא שיש אנשים שמרוב ביישנות אינם מתסכלים כלל סביבם, וזה אינו יתרון אלא חסרון. ולהיפך, איך מלאה ליבה להסתיר חסרונה ממנו בעת שידוכם ?
ואולי הדבר קשה עוד יותר, שמעולם לא בקש ממנה דבר המצריך שימוש בשתי ידיה ולכן לא גילה שחסרת יד היא ?
ושמא סיפור חסר יש כאן, שהיה האיש חסר עין שמאל ( או לא השתמש בראייה שמאלית... ) ולא ראה שום דבר רע בעולם, ולא היה נראה לו חסרון זה כחסרון משמעותי, כי אם כך נבראה סימן שזהו רצון ה' ואם כן אינו חסר ומום אלא שלימות וטוב,
וזו מעלתם האמיתית של האשה והאיש הללו...
נא יאלפוני הקוראים בינה, כיצד הם הבינו את העניין.