"אמר רב הונא האי סליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שריא ואי לאו אסיר".

רש"י: 'סליקוסתא. עשב שהוא נאה למראה ולהריח וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו ונותנו לפני שרים וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו ואי מבעוד יום דצה לתוך העפר ושלפה והדר דצה שפיר דמי ליטלה למחר ולהחזירה שהרי הורחב מקום מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז עפר'.

לעיל ראינו שניתן לייחד עפר לשימוש ואז הוא אינו מוקצה.
ואם כן, בפשטות, את העציץ הזה מייחדים לפני שבת בכדי להריח בעשב המיוחד ולמה אם כן הוא מוקצה?