[1]
וא''ר זירא אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד פניו של מטה ...
איני והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו
לא קשיא הא כי נחית הא כי סליק כי הא דרבא שחי ר' זירא זקיף רבנן דבי רב אשי כי קא נחתי זקפי כי קא סלקי שחי

משמע שרבא (בניגוד לרבנן דבי רב אשי) היה שוחה תמיד, ועל כך הקשה ותירץ הרש"ש:
וא"כ יקשה עליו מהא דכל המניח כו' וי"ל ששחיה לא מוכח כולי האי דעושה מחמת בושה כמו אם מניח ידיו.

[2]
בענין השתמטות ר' זירא מרב יהודה - כדאי לראות את ביאורו המעניין של הרב ראובן מרגליות.

[3]
אשכחיה דקאי בי באני וקאמר ליה לשמעיה
הביאו לי נתר הביאו לי מסרק
פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו ממיא דבי באני

על המעבר מעברית לארמית בדברי רב יהודה כתב רא"מ הורוויץ (מידע אודותיו):
פתחו פומייכו. מכאן ואילך אמר בלשון תרגום כדי שיבינו כל העם כי הוא נצרך לבריאות גופם.

[4]
מאי קאמר אמר רב אדא בר מתנא הכי קאמר המיחם שפינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכן מים מועטים כדי שיחמו אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן
נראה פשוט שצריך להיות "לתוכו" ולא כנדפס.
וכך אף ראיתי בדפוס ונציא ובדפוס עוז והדר.


(משולי גליוני, מהפעם הקודמת שלימדתי מסכת זו)