רב אשי אמר : לעולם, ( כלי זכוכית ) לכלי חרס דמו, ודקא קשיא לך לא ליטמו מגבן - הואיל ונראה תוכו כברו.
לענ"ד עקרון חשוב מאד זה מופיע גם בפרשת השבוע - נח, ואין לעבור עליו כלאחר יד. שכן כתוב 'ויפתח נח את חלון התבה', ואפשר לומר שכבר היה צהר לתבה כלומר חלון שקוף ( מזכוכית ) ונח רק פתח את כיסויו. עתה לא היתה התבה מבודדת מן החוץ ככלי חרס אלא נראה תוכה כברה, וממילא אי אפשר היה עד להסתגר בתוכה כי החוץ חדר פנימה למראה עיני המצויים בתוכה, וממילא החיצוניות החודרת על טומאתה האפשרית יכולה לחדור גם פנימה ולטמאה.
והרי גם האדם עצמו הוא ככלי חרס וזכוכית ( 'משול כחרס הנשבר' ). אכמ"ל.
בכלל, חוש הראיה יותר משהוא מגלה לנו את העולם הוא מסתיר ומגביל את תפישתנו לגבי העולם, ויש לזה יתרון האור מן החושך באשר חשוב לאדם לדעת גבולות בעולמו אבל ההגבלה עצמה היא גם חיסרון.
בדורנו, בו שולטת בעולמנו תרבות ה'חלונות' הממוחשבים, יש חשיבות יתירה להיות מודעים למגבלה זו של החלון, ולא להיסתפק בפתיחת חלונות אלא 'לצאת מן התבה'.